קשה לי לנשום בזמן האחרון.

יש רגעים שבהם כל נשימה היא משימה וכאילו לא נכנס מספיק אויר או שיש משהו שתוקע את האויר שנכנס והוא לא מגיע לאן שצריך.

גם הגב כואב מדי בזמן האחרון.חושקת שיניים ומחכה שהכאב יעבור.

תוהה אם זה סתם משהו פיזי, או ביטוי לבפנים של הראש. של הרגש.

משהו תקוע בחיים שלי.

הלבד, שכל כך התרגלתי אליו, חונק אותי מדי פעם.

נדמה שיש חיים שקורים רק לאחרים ולא מתקרבים אלי.

אתמול הייתי באירוע שהיה לי חשוב.

לא הצלחתי למצוא בי את היכולת לתקשר עם הסביבה, אפילו לא עם המעט שהכרתי, ופרשתי מיד אחרי השיא של הערב, שהיה מרגש, ואחרי שני מרטיני משהו.

נסעתי משם לפגוש חברה שמזמן לא ראיתי, כי הייתי חייבת לראות פנים מוכרות ולנהל שיחה עם חברה, שהיא מעבר לשיחת טלפון או שיחת עבודה. 

מרגישה משובללת מדי. מנותקת. מסתפקת בדברים מסוימים, חשובים כשלעצמם, אבל רק איתם משהו חסר.

צריכה להיות יותר חברותית.

רוצה למצוא בי את האנרגיות להשקיע יותר בחברים שרכשתי לעצמי לאורך השנים, ועדיין לא התייאשו ממני.

רוצה כבר לאהוב ולהיות נאהבת.

זה יותר ממצברוח של סוף חופש החג.

משהו חייב להשתנות לפני שאני מתפרקת..