חוזרת עכשיו מסרט.

"העונג כולו שלי".

סרט צרפתי חמוד. ראיתי טובים יותר-

אבל הוא מעלה סוגיה חשובה.

לואיז, כתבת רדיו, מנהלת מערכת יחסים עם פרנסואה.

היא מסרבת לראות את הקשר הזה כקשר רציני.

לפי סצנת הפתיחה-הסקס מצוין.

אבל אז, ככה סתם, לואיז מאבדת את זה.

היא לא מרגישה כלום.

לא מצליחה לגמור.

המצב כל כך חמור מבחינתה, עד שבמפגש עמיתים של פרנסואה היא מכריזה, ולא בלחש, שהדגדגן שלה פשוט נעלם.

מסע החיפושים עובר דרך מספר לא מבוטל של חקירות משפחתיות, חברתיות ורפואיות עד שהעונג ישוב אל לואיז..

החיפושים מתחילים בחנות סקס, אבל הויברטור לא עוזר.. (לאחותה של לואיז דווקא כן..)

אחר כך יש שיחות עם המשפחה, חברים, ביקור אצל סקסולוג ש"משתכנע" ללקק את דרכה אל העונג, אבל נכשל גם הוא.

רופא אליל אפריקאי שמצייד את לואיז בעצה ("תזרמי..") ועשבים (שמצליחים למסטל את האמא של לואיז, ואולי לשחרר את הבכי מלואיז..)

נסיון לשחק במגרש השני ולהיות לסבית (נסיון שלא מומש בסופו של דבר).

ובסוף-רק אחרי שהיא מתוודה בפני הבן זוג שלה, שהיא תתגעגע אליו - משהו נפתח בה-ו... היא מצליחה לגמור בסיטואציה מאוד לא צפויה :)

(נו.. החלטתי לא להרוס לכם את הסוף. סתם-זה לא כזה פאנץ'. אם תרצו אני אספר..)

בכל התקופה של איבוד הדגדגן, מצב רוח של לואיז גרוע. היא עצבנית. מתוסכלת. לא מסוגלת להתרכז בשום דבר אחר...

במהלך הסרט יש סוג של ראיונות קצרים עם נשים שמדברות על הקשר שלהן עם הדגדגן שלהן. משהו סטייל "הארי פגש את סאלי-גרסת הדגדגן הנשי" (למי שקשה לו לזכור-אני מתכוונת לראיונות עם הזוגות המבוגרים), בשילוב עם המחזה-"מונולוגים מהוואגינה" (לא יודעת אם זה עדיין רץ, אבל אם כן-לכו לראות!! ביחוד הנשים שבינינו!!)

לאורך הסרט נשמעו לא מעט צחקוקים מהמין הנשי. הזדהות, אני מניחה..

וגם כמה צחוקים של גברים. מקווה שהם גם הפנימו חלק מהמסרים, ולא רק צחקו עלינו, הנשים והתסבוכים שלנו :)

(לואיז (משמאל) ואחותה בחנות הסקס, למי שלא מזהה את הכחלחל למטה משמאל)

אז - הסרט, כמו שכתבתי-חמוד.

ובניגוד לציפיות (נוי וקימי)-אני אתייחס קצת לסוגיית איבוד הדגדגן בעולם שלי-

הסרט בהתחלה, מעלה את הסוגיה של לזייף או לא.

לואיז המומה מהגילוי שאחותה מזייפת. היא מסרבת לזייף. אז היא עוד לא היתה צריכה.

אבל גם בתקופת החיפושים-היא נאמנה לאמת שלה. אם לא טוב לה-אז לא. מעצבן. מתסכל. משגע. אבל היא לא מזייפת. מסתכלת על פרנסואה שלה, ועל הסקסולוג במבט של-תקשיבו, אתם לא עושים לי כלום.

אני שייכת למחנה של לואיז בעניין הזה-

אם אני לא טועה (טוב, זה היה מזמן)-יכול להיות שזייפתי עם החבר הראשון.

אבל אחריו עברו הרבה שנים, וכשחזרתי לעניינים-כשהיה לי טוב, גמרתי. וכשלא-אז לא. בלי זיופים.

נראה לי מיותר ומזיק. נכון שזה אולי מתחשב בפרטנר, שאולי יפגע אם לא הצלחת לגמור, אבל הי-יותר עדיף שהוא יחשוב שנהנית ויחזור על מה שלא עשה לך טוב? עדיף שיבין שהטכניקה המסוימת לא עבדה וביחד תמצאו את השיטה שתעשה לך טוב..

העניין השני, והמרכזי בסרט הוא התסכול מלא לגמור...

וזה מתסכל!!

בתקופת הקשרים הלא רציניים שלי בשנים האחרונות זה קרה לא מעט. בהתחלה זה תסכל. מאוד.. ואז-התרגלתי. הגעתי למסקנה שהגוף שלי מתנגד לסקס בלי רגש, ואם אני מתעלמת מהרצון שלו, אז הוא-דווקא-עושה שאני לא אגמור.

היה זמן שחשבתי שזה כבר לא יחזור. זו הרגשה מעיקה..

דווקא סקס חסר משמעות לחלוטין החזיר לי את היכולת, מה שהוסיף כמה נקודות זכות לבחור.

שמחה שעם החבר-הבעיה הזו רחוקה ממני..

אמנם היתה לנו פעם אחת כזו. שגרמה לי לצאת מהכלים, כאילו בערך סוף העולם הגיע, אבל זה אולי בגלל שאיתו זה הכי מעולה, וכשזה קרה-פחדתי מעוד תקופה ארוכה של בלי. ועוד עם חבר. שאני אוהבת...

כנראה שזה היה קשור לדברים שהטרידו אותי באותו זמן, ועובדה-שמאז-טפו-טפו-טפו מממממ... נו. זכיתי :)

עוד עניין שעולה בסרט הוא איך לגמור, אבל-בינתיים נשאיר את זה בצד. אולי מתישהוא...

אז- בנות (ובנים-אם יש לכם מה לתרום בסוגיה)-מה אתן אומרות?

לזייף או לא?

לוקחות בקלות, או מטפסות על הקירות?

יש פה מישהי שזה אף פעם לא קרה לה?

מניחה שלא ממש יהיה שיתוף פעולה, אבל אני מנסה..

מה קורה איתי עכשיו?

החבר רחוק.

לידי קערת פתיתים.

ויש בי דחף לבדוק שהכל בסדר..

הלחיצה אותי הלואיז הזו.

עוד שלושה ימים..

עוד כמה תמונות מהסרט -