בחלום מקום העבודה החדש נמצא בתוך קומפלקס ענק וחדש של חנויות, ומסעדות, ומשרדים.

אני יוצאת לרגע החוצה מדלתות המשרד והולכת לאיבוד בתוך הקומפלקס. לא מצליחה למצוא את הדרך חזרה. שעות מסתובבת במעגלים ולא מוצאת את הדלת. מגלה את כל מה שהקומפלקס מכיל (כי בלי ללכת לאיבוד למי יש זמן להסתובב שם :)) - מסעדות שוות, כל מיני חנויות שלא נתקלתי בהן אף פעם, בתי קולנוע...) האיבוד שלי מוביל אותי גם לדרך עפר מחוץ לקומפלקס. וכבר חושך. ואני הולכת והולכת. ועוברת במין אמפי ענק ומואר באורות בכל מיני צבעים, שבו שרות 2 זמרות קטנות. אני נאלצת לטפס במדרון עפר תלול וקשה לי בגלל הרגל. שני גברים חזקים עוזרים לי לעלות ואני ממשיכה לחפש את מקום העבודה שלי. בסוף אני מוצאת חזרה את הקומפלקס ופוגשת מישהי ממקום העבודה שמראה לי את הדרך חזרה. יאי.

אחרי שאני מסתובבת שם קצת, עובדת, שוב יוצאת החוצה. הפעם בכוונה. עם האוטו. אבל כשאני רוצה לחזור אני מגלה שאין שום מקום שאפשר להסתובב בו חזרה. אני ממשיכה קדימה קדימה. ואין. בדרך אני פוגשת את הבחור שהתחיל לעבוד איתי באותו יום בעבודה החדשה. הוא מצטרף אלי לחיפוש אחרי המקום להסתובב. בסוף אנחנו מבינים שנצטרך להמשיך קדימה כי בטח מדובר במין מעגל שיוביל אותנו לקומפלקס בסופו של דבר. התעוררתי לפני שהגענו.

אני והבחור דיברנו תוך כדי החיפושים (חלק מהדרך היינו ברגל. חלק אני באוטו והוא ברגל. לא עקבי העניין הזה בחלום). השיחה היחידה שאני זוכרת היא זו שבה אני אומרת לו כמה זה מקסים ויוצא דופן שמקום העבודה שלנו מלא במתקנים כמו מכונות של סנדויצ'ים ושתיה קרה, אבל לא בדיוק, שבהם יש קופסאות גדולות של אוכל של תינוקות. חלק בתשלום, אבל הרוב בחינם. פשוט מלא מכונות עם קופסאות כאלה. וחלק במקרר. הוא מנסה להסביר שזה לא כזה מקסים. וזה סוג של קונספירציה. אולי לחץ על הרווקות נטולות הילדים. אני מסרבת להאמין למה שהוא חושב, וממשיכה לחשוב כמה זה מיוחד ונחמד מצד מקום העבודה. (ולא. אין לנו כאלה מכונות ו/או קופסאות בעבודה).

אני לא לגמרי זוכרת את התחושות מההליכה הזו לאיבוד, מהקושי למצוא את הדרך חזרה. אני בטוחה שהיה שם חוסר אונים, אבל נראה לי שהיתה שם גם ידיעה שבסוף יהיה בסדר. אני אמצא. מניחה אבל שלהליכה הזו לאיבוד יש משמעות. לחיפוש הדרך. רעיונות, מישהו?!

אה כן. בוקר טוב!