כדי לאזן את הבאסה של אתמול, קבלו פוסט מחוייך. סיכומיומולדת..

זה התחיל ביום שישי שעבר (לא האחרון) - ארוחת ערב של יומולדת עם המשפחה המצומצמת. אחי הביא לי (הוא נתן כסף ואחותי קנתה) פיג'מה ורודה מאממת. ואני בכלל לא אוהבת ורוד. אבל הפיג'מה כזו מותק. אחותי הביאה לי תיק לערב. הוא היה נראה לי גדול מדי בהתחלה, אבל אחותי כל כך אהבה אותו, ובשבילי זה מתכון בטוח לאהוב אותו בעצמי. עניין של הרגל. אבא ואמא הביאו כסף (כרגיל..). אמא הכינה סלט פירות ענק ושווה, אחרי שחודש אני מנדנדת לה שבא לי.. ככה התחיל שבוע היומולדת..

ביום ראשון הוא בא אלי אחרי הלימודים. כמה שעות של ביחד עם האיש שאני כל כך אוהבת.. לא קשור ליומולדת, ובכל זאת חלק מהכיף של השבוע הזה..

ביום שני התקשר שליש ורצה להיפגש. מוזר... נחמד. אבל אמרתי שאני לא בבית (באמת לא הייתי). כיף לדעת שהשלישיה שומרת על קשר, אבל.. אני אמורה ורוצה להתרכז באחד שלי עכשיו. יום שני בלילה - 17.1 בשעה 23:45. השעה האמיתית בה נולדתי. סוג של סערת רגשות שמלווה את הרגעים האלה בהם מסתיימת עוד שנה ומתחילה אחרת. פרסמתי את הפוסט שלי והתחילו המזל טוב-ים. שיחה עם האיש שלי - בכי וצחוק.

יום שלישי - החלטתי לקחת יום חופש. הרבה טלפונים והודעות העירו אותי מוקדם ממה שחשבתי. הסתובבתי בעיר. הטלפונים חייכו אותי. מישהי מהצבא. שתיים מהלימודים. שותפות לשעבר. שיחות של מזל טוב. עדכונים מהירים. הבטחה ותכניות להיפגש, שמן הסתם לא יתממשו (מכירה אותי כבר..). הבנות התקשרו לאורך כל היום. בערב הבנים. מין חלוקה שכזו. והיו את התגובות המקסימות פה בבלוג. וארבעת הפוסטים שהקדישו לי ארבע חברות כאן שריגשו אותי כל כך...

בערב הגיע המלאך (שידוע גם בכינוי: החבר שלי). כבר מיום שני הוא הודיע לי שהוא עסוק כי לחברה שלו יש יומולדת מחר. כמעט נעלבתי, אבל הזכרתי לעצמי כל הזמן שאני החברה, אז זה בסדר שהוא עסוק מדי בשבילי בגללה (?). כשפתחתי את הדלת הוא עמד שם עם זר צבעונים ביד (הפרח שאני הכי אוהבת..). איזה כיף... הוא הביא לי גם נר וניל לאוסף של הנרות שלי ודיסק שהוא צרב בשבילי. בדיסק יש את הביצועים המקוריים של כל השירים שהוא ניגן בגיטרה ושר לי בשבתות שלנו יחד. בהתחלה הוא שם את "זה בשבילך" של אריאל הורוביץ, שלא היה בשירים שהוא שר לי, אבל התאים בעיניו כשיר פתיחה לדיסק כזה וגם בגלל שהוא מרגיש כמו כמה משפטים בו כלפי.. (אווו..) לכם זה אולי נשמע קצת קיטש, אבל - בעיני זה מקסים! כששכבנו על המיטה כדי שאני אשמע את "זה בשבילך" ואזכר בכל השירים שהוא שר לי-הוא על הגב ואני עם הראש עליו-כל כך התרגשתי ואפילו היו לי דמעות בעיניים.. התארגנו לצאת למסעדה. רגע לפני שיצאנו התקשר שליש מרחוק (מנהטן) לאחל מזל טוב. הפתעה נעימה.. במסעדה היה מושלם ("אדום" בירושלים. מומלץ. מומלץ. מומלץ). מהרגע שנכנסנו לא הפסיקו לפנק אותנו, בגלל היומולדת. כל הזמן באו להגיד מזל טוב והביאו לנו מנות על חשבון הבית.. מקום רומנטי. אוירה מעולה. אמצע שבוע ירושלמי קר עשה את המקום ריק יחסית. בעיקר זוגות. אוירה של אהבה באוויר. ואוכל טעים (למרות שלצמחונית בעייתית כמוני לא היה הרבה מבחר, עדיין נהנתי גם מהאוכל). ועוד רגעים עם האיש שאיתי... יצאנו שוב לקור הירושלמי. צמודים.. הערתי משהו על זה שבכל הארץ מדברים על גשם וסערות והנה, זה שלמעלה סידר לי ערב שקט יחסית בירושלים. רק קר.. כשהגענו לדירה השותפות חיכו לנו. על המיטה שלי היו בלונים ומתנות. ישבנו כולנו על מגש של מתוקים (הם אכלו מה שהכנתי. אני נהנתי להסתכל עליהם..). יכולתי למשוך את היום הזה לנצח, אבל לעולם יש חוקים משלו. הלכתי לישון מחובקת עם האיש שאיתי.. איזה סוף מושלם..

ביום רביעי חגגתי בעבודה (עוגות וכאלה). חדר עם בלונים. עוד טלפונים. היה נחמד. בערב תכננתי לצאת עם שותפות שלי, לחגוג שלושתנו. הסערה שבחוץ שיכנעה אותנו לדחות את היציאה להזדמנות אחרת. החלטנו להזמין הביתה אוכל מפיצה מטר (כן. ככה מצאתי את ה"בלוגרית בשמן זית"). היה טעים. השתדלתי להתעלם מיסורי המצפון על הארוחה הג'אנקית הזו באמצע הלילה, והלכתי לישון.

ביום חמישי האיש שאיתי הגיע לישון איתי. זכיתי להרבה ימים ושעות איתו בשבוע יומולדת שלי...

בשישי בבוקר נסעתי הביתה להורים. בערב הוא הגיע להכיר את המשפחה. עוד שלב מאחורינו (: ואז יצאנו למסעדה עם מירב שלי והיא וחבר שלה. היכרות ראשונה בין 3 אנשים שנמצאים קרוב אלי. והיכרות עם האיש שלה, שהתגלה כאיש מקסים. מאוד נהנתי...

בשבת הוזמנתי להצטרף למשפחה שלו לארוחת צהריים בדיקסי. היה כל כך כיף. אוהבת אותם. מרגיש לי המון נוח ונעים לידם..

ו-זהו. שבוע ויום של חגיגות הסתיים... היה נפלא. יומולדת עם חבר אחרי 11 שנים של ימי הולדת נטולי בן זוג. סוג של שדרוג (: המון ביחד עם האיש שלי ופגישות, טלפונים, ומילים מאנשים שהמון יקרים לי.. לחיי עוד המון ימי הולדת כאלה..