הפעם ה-כורסא.

היא היתה פה כשבאתי. של בעל הבית.

התגלתה ככורסא הכי נוחה בעולם.

תופסת אותך בדיוק במקומות הנכונים.

מושלמת.

נכון שהיא קצת ישנה.

נכון שהיא קצת נהרסה על ידי סבינה, החתולה שגרה איתי כמה חודשים,

אבל אין כמוה.

ימים ארוכים של לימוד לבחינות ישבתי עליה. נרדמתי עליה.

זללתי עליה בייגלה. הסתכלתי ממנה החוצה.

הפכתי את האחורה שלה לסוג של ארון (=הסבר לדברים שמציצים מאחוריה).

אפילו סקס היא חוותה...

כשבעל הדירה התקשר להודיע שהגיע הזמן לעזוב, אמרתי לו שאותה אני רוצה לקחת איתי. גם בתשלום.

בכל זאת, עברנו יחד 9 שנים של ביחד.

הוא לא ממש הסכים.

אומר שזו איזו ירושה מסבא וסבתא ושיש לזה ערך סנטימנטלי.

למרות כל הערך הסנטימנטלי שהוא מיחס לה, איתי היא היתה בכל השנים האלה. ואני לא הראשונה שנהנתה ממנה כאן בדירה.

מקווה שהוא ישנה את דעתו.

ליד הכורסא, סט של שלושה שולחנות של סבתא ז"ל.

היא השאילה לי אותם לקראת מסיבת יומולדת 30 שעשיתי פה לפני 4 שנים.

שניים החזרתי לה אחרי המסיבה. אחד השארתי פה, בהסכמתה.

כשהיא נפטרה איחדתי שוב את המשפחה.

על השולחן עוד נרות, סלסלה עם אבנים שאמורות לעשות פה טוב, שוקולדים לאורחים ובקבוק ריח, רכש חדש.

בשני הצדדים אפשר לראות את הוילונות של החדר. וילונות ענקיים שהעזתי לכבס רק פעם אחת (נראה אתכם מורידים אותם וסוחבים את הדבר הכבד הזה למכבסה ועוד תולים אותם אחר כך רטובים, כשהם שוקלים פי 3). אוהבת אותם וחושבת שהם משתלבים מצוין בחדר. הם גם היו הרקע לסדרת תמונות שלי שצילמה שותפה לשעבר בחורף לפני שנה.

על התמונה הבאה אין לי הרבה מה להגיד.

שטיח.

כשקניתי אותו הייתי די עניה. בהתחלה קניתי אחד קטן יותר, אבל לא הפסקתי לחשוב על הגדול.

למחרת הכפלתי את סכום הקניה והבאתי לפה את הגדול. הוא ממלא את השטח הרצפתי הגדול בחדר ומתאים לצבעים שלו. מי לייק.

הכתמים באחד הצדדים הבהירים הם מזכרת מסופ"ש עם השחקן. כוס יין אדום שטיפטפה על השטיח והשאירה עליו מזכרת נצח, שעושה לי לחייך.

מחר סילבסטר.

ברכות לחוגגים.

מאמינה שאני אוותר על החגיגות.

השנה החדשה תגיע גם בלעדיהן...

HAPPY NEW YEAR

לכולנו...