הגעתי לפה בבוקר עם התחלה לפוסט בראש... רציתי לספר על הדרך לדירה אתמול... הדרך לירושלים... היה כל כך יפה... כבר בצידי הדרך לירושלים ההרים מלאים בשקדיות פורחות... מראה מקסים... ובעיר עצמה... מהכניסה... בכל אי תנועה צצו בשבוע האחרון המון צבעונים יפיפיים... מלא צבעים של פרחים כל כך אצילים... אני לא יודעת אם מישהו (או הרבה מישהואים) שתלו אותם ככה פתאום בשבוע שעבר בלי שהרגשתי, או שפשוט אלפי פרחים פרחו פתאום ביחד... בתזמון מושלם... לחגיגה צבעונית כל כך נהדרת...
כשיצאנו מהאוטו ליד הדירה היה כל כך נעים בחוץ... חם-לא חם... אביבי... והיה ריח נהדר של פריחה... כמה נפלא...
ואז...
באתי לפה היום בבוקר... יודעת שיש לי התחלה לפוסט, אבל בלי מושג מה יהיה ההמשך - וההמשך פשוט נחת עלי כשפתחתי את האימייל ונתקלתי בהודעה חדשה שמודיעה על עדכון בבלוג של קימי, ובתוכה - כותרת הקטע החדש: "עושה את הבלתי... (או: פוסט פרידה. באמת.)"... נלחצתי... קיוויתי שמדובר בכותרת שכל מטרתה היתה למשוך קוראים, אבל לא... בפוסט החדש קימי הודיעה שהיא החליטה להפסיק עם הבלוג כרגע... הפתעה כל כך לא צפויה... קראתי שוב ושוב את הקטע... מסתכלת מסביב ורואה שכל הרשימות נעלמו... וכל ההיסטוריה... הכל נמחק אי שם בין שבת לראשון... העיניים התמלאו בדמעות... שוב - סוג של נטישה... ואני עם חרדת הנטישה שלי... איזה חוסר אונים...
אז נכון שהיא אומרת שזה כנראה זמני... ומבטיחה להמשיך לבקר במקומות הקבועים... ואני אפילו חושבת ומקווה שאני אחת מהשניים שהיא "אוהבת מאוד מאוד מאוד בעיקר"... והיא מזמינה ליצור איתה קשר בדרכים אחרות... אבל... משהו נגמר... וזה עצוב...
למי שעוד לא שמע ממני (יש מישהו כזה?) הילדונת הזו שבתה אותי מיד... הכרתי אותה פה... בפוסט הראשון -
היא כתבה לי:

המון מזל טוב.... (אם אני אזכור אני אכנס לכתוב לך בתאריך...)
אני מודה שאני לא מרגישה כ"כ בנוח לכתוב לך כל מיני עצות וכו', כי בכל זאת- אני רק בת 17 (ו-9...) ואני יודעת שאותי באופן אישי קצת מצחיק שילדות בנות 13 כותבות לי בבלוג (אבל אולי זאת רק אני?... let me know...)
בכל אופן, הבלוג שלך כבר נכנס לרשימת הקבועים שלי, ומה שלא יהיה- אני מאחלת בהצלחה!..
ומאז... היא היתה שם תמיד... ואני אצלה... והפרש הגילאים שהיה קצת מוזר בהתחלה, כנראה שלשתינו, הפך כל כך זניח ולא משמעותי... הנוכחות שלה שימחה אותי תמיד (ותמיד תשמח...) חיכיתי לתגובה שלה על כל פוסט ומיהרתי לקרוא כל פוסט חדש שהיא כתבה אצלה... שמחה להכיר כל פעם עוד חלק ממנה... לשתף ולהשתתף... להתקרב ולהתאהב... ילדה/בחורה (מה את מעדיפה?) כל כך אופטימית מלאת שמחה מדבקת... סיפרתי עליה לכל האנשים סביבי... בהתחלה קראתי לה "החברה החדשה בת 17 שלי", ובאיזשהוא שלב זה נהיה "קימי"...
אוף, מתוקונת... אני אתגעגע לבלוג שלך... ללקרוא עוד תשובות מצחיקות ומקוריות שלך ל"שאלון השבועי"... להתעדכן מה קורה עם גילי... ופלג... ואלה... ואולי גולן, אם יהיה המשך מתישהוא... לדעת איך את מרגישה ומה עובר עליך שם, בשחור על לבן, מתחת לכותרת המחייכת - "קימי - ילדה של שמש"... לספירת הכניסות... ספירת הימים לקראת יומההולדת... תיאור הבילויים בסופ"ש... התיאורים המצחיקים בגוף שלישי שאימצתי גם אצלי לפעמים... לראות אצלך את ה"יומקסים" שלי ולחייך...
מקווה שההחלטה שלך באמת זמנית... שלפני שאני אתרגל להפסיק לבדוק מה קורה שם אצלך תחזרי בחזרה... במלוא המרץ לחגיגות יומולדת 18, שהבטחת שלא נראו כמוהן בישראבלוג עד היום... מקווה שבקרוב נוכל לצחוק על הפוסט העצוב הזה וכמה מיהרתי להיות עצובה כשבסך הכל הפסקת לכמה ימים...

אוהבת אותך המון - בגלל ולמרות... נשיקות וחיבוק ענק... סבינה...