"הו אלי, החי והקיים.

העוזר דלים ומושיעם.

מה היה נגרע כבר בעולם

לו הייתי קצת עשיר?!.."

("לו הייתי רוטשילד" גרסה עברית: דן אלמגור)

אומרים שכסף זה לא הכל בחיים.

שמי שזה כל כך חשוב לו הוא בטח שטחי.

מודה, שלא הייתי מתנגדת שיהיה לי הרבה כסף.

יודעת שזה יעשה את החיים שלי קלים יותר.

יפחית משהו כמו 80% מהדאגות שלי. מהדברים שמטרידים אותי.

אם הייתי קצת עשירה...

הייתי יכולה לקנות אוטו ולא להיות תלויה באחרים כשאני צריכה לנסוע ממקום למקום (אוטובוסים, מוניות, ההורים והאחים).

לא הייתי מתחילה כנראה תואר שני במקצוע שלי (עושה את זה בעיקר בגלל התוספת למשכורת), ואולי לומדת משהו שיותר מעניין אותי.

לא הייתי כל כך מפחדת מהשילוב של לימודים ועבודה.

לא הייתי חושבת יותר מדי לפני כל דבר שבא לי לקנות-היו לי יותר בגדים, נעליים, פאזלים, ספרים, הלבשה תחתונה, תיקים.. הייתי קונה הכל הכי טוב ושווה ולא מתפשרת בגלל המחיר ולא מחכה לסוף עונה או מוותרת, כי אין..

הייתי קונה די.וי.די. וטלויזיה ענקית. ומתחברת לכבלים או ללווין.

הולכת לחוגים וסדנאות שמעניינים אותי.

ספא לפעמים.

יותר טיפולים אלטרטיביים.

יותר מספרה, טיפולי פנים וגוף..

הרבה הצגות.

הייתי טסה לחו"ל כמה פעמים בשנה. עושה שופינג בלונדון בלי יסורי מצפון.

הייתי נוסעת לסופי שבוע בארץ. במקומות שווים.

הייתי עוברת לגור לבד, או עם שותפה אחת (כי לבד זה לבד מדי), בבית שהוא בדיוק מה שאני רוצה.. אם היה לי ממש הרבה כסף אפילו הייתי קונה בית ומגשימה בו את כל הפנטזיות שלי לגבי בית החלומות (פרקט בחדר השינה בתור התחלה..)

הייתי קונה לאנשים סביבי יותר מתנות וכאלה שעולות יותר. לכל אירוע.

הייתי מאמצת חיה ומפנקת אותה הכי בעולם.

הייתי מרשה לעצמי להביא בקרוב ילד לבד (כי עדיין לא הצלחתי למצוא מישהו שירצה להקים איתי משפחה בשלב הזה) ולא היה חסר לו כלום אף פעם.

הייתי עוזרת לאבא שלי ומחזירה לו על כל השנים שמהמעט שלו הוא ניסה לעזור לי.

הייתי פטורה מההטפות של אמא על כמה אני לא יודעת להסתדר עם כסף ואיזו בזבזנית אני.

הייתי מרגישה יותר נוח בחברת אנשים שיש להם.

הייתי פחות מתפשרת.

הייתי ישנה טוב יותר בלילה.

הייתי בוכה פחות..

הייתי כבר ישנה עכשיו ולא שופכת את התסכול שלי לפני מלא אנשים (פחחח.. איזו אופטימיות פתאום)

(הסבינה מיואשת מהמצב, אחרי חודש ראשון של נסיון להתגבר על המינוס)