5/2008
שואה
מה המילה הזאת מעוררת בכם?
חשבתם פעם על המושג הזה בכלל?
כמה דברים יכולים לתאר את המילה הגדולה והרב משמעותית הזאת?
אני בטוחה שחלק מכם לא מבינים ומפנימים בכלל את הכמות העצומה של האנשים שנספו, אחד, אחד..
1..2..3..4..5..5,246..5,246..1,242,455..1,242,456..5,696,224..6,000,000
מנסים לשרוד בכל הכוח האפשרי על מנת להמשיך את חייהם כרגיל.
אבל תמיד, היה להם את החשש הגדול הזה עמוק עמוק בלב, מתי אני ימות? אני הקורבן הבא? אבי? אמי? מי?
"..תיכף אני ארצה שתלכו מפה,
שאוכל כבר ליפול בשקט.
שלא תראו את הפצעים נפערים,
שנשאר לבד ונשבר לאט.
תוותרו כבר ותלכו מפה,
שאוכל כבר לצעוק בשקט.
בלי המבט הקרוע שלכם,
שנשאר לבד ונשבר לאט.
אבות ובנים,
סבתות ונכדים,
הלב של אמא מתפוצץ,
מי אשם לה מי אשם לי,
מי יפרד ממי.
אבא בוכה על בן בוכה על אבא.
תיכף אני ארצה שתלכו מפה,
לא אפחד ליפול,
לא אפחד לגדול.
לטבוע או לשוט,
לחיות או למות.
אבות ובנים,
סבתות ונכדים,
הלב של אמא מתפוצץ,
מי אשם לה מי אשם לי,
מי יקבור את מי.
אבא בוכה על בן בוכה על אבא,
אבא בוכה על בן בוכה על אבא.. "
בראשם עברו דיעות מפחידים ומזעזעים.
האם אני ימות במשרפה? במקלחת? מחוסר אוכל? מכאב נפשי? איך אני ימות?
הדמעות שלהם זלגו בלי הפסקה, בלי הפסקה.
ההרגשה שאתה עלול לאבד בן אדם קרוב אלייך ואהוב, הוא דבר שלא ניתן לתיאור במילים.
אני בטוחה שאין אנשים שיכולים להבין יותר טוב את השואה מאשר האנשים שבאמת עברו אותה,
וסבלו אותה לאורך כל הדרך.
אני מאוד מנסה להבין את האנשים האלה, שסבלו ולא זכו לחיות את חייהם כמו שאר האנשים.
חיים רק פעם אחת, צריך לחיות אותם טוב ולנצל הזדמנויות כל הזמן.
במקרה שלהם, המשפט הזה לא ממש משנה. נכון?
אחת מתוך מאות המשרפות, ששרפו כל יום כמות ענקית של אנשים יהודים אשר גרמה למותם.
יהודי מתפלל לפני מותו, שהכל יהיה בסדר ויקרה נס שיציל אותו.
אסירים מורעבים במחנה ריכוז באוסטריה. בושה. פשוט בושה.
גופות ילדים קטנים שמתו באכזריות על ידי הנאצים.
נזכור אתכם, לנצח. 3\>
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
