אני באמת מבינה את החיים, כמה שזה נשמע מוזר. אני קטנה, רק בת 14, אבל בכל זאת אני מרגישה בוגרת למדי.
הבנתי מי באמת האנשים שאוהבים אותי ואת מי שאני באמת אוהבת ולא סתם מנסה לחייך חיוכים מזויפים.
הבנתי מתי לצפות לדברים שיקרו ולא סתם לפתח ציפיות על דברים שאני יודעת שהם חסרי תקווה.
הבנתי באמת, ולא רק לפי המשפט, שלפעמים מעריכים בן אדם רק אחרי שמאבדים אותו.
הבנתי להכיר אישיות של אנשים מסוימים לפי דיבור איתם לממש קצת זמן כמה שזה נשמע מוזר וזה עוזר לי המון.
הבנתי שמה שקרה? לא יקרה, ואני צריכה לנצל הזדמנויות.
הבנתי שרוב בני האדם תמיד יחשבו, אבל תמיד, שהדשא של השכן ירוק יותר ואין מספיק הערכה לדברים שיש.
הבנתי שנגמרת תקופה מסוימת בשלב מסוים, ובאה תקופה חדשה ונקייה, שרק אני מחליטה את הלכלוך שלה.
הבנתי שכל צעד שאני עושה משפיע על הצעד הבא שלי, השאלה היא איפה לדרוך.
הבנתי כמה צריך להעריך את החיים שאלוהים נתן לי ומה הטעם לחיים בכלל.
הבנתי שמילים, רק מילים, יכולות לשנות את כל המצב אם זה טוב או אם זה רע.
הבנתי, שיש אנשים שמוציאים את כל הכאב והכעס שלהם על אנשים תמימים ואחר כך מתפלאים למה הם לבד.
הבנתי, שאני יכולה לעשות הכל רק אם באמת באמת רוצה ויש לי כוח רצון.
הבנתי, שלפעמים פשוט אני לא יכולה לסמוך על אנשים. רק על אלה שאני בטוחה שלא יגידו כלום, ולא על אלה שלוחצים עלי.
הבנתי, שלהיות עצמי בכל מצב, זה הכי טוב. ככה יעריכו אותי הכי הרבה וגם אני ידע מי באמת החברים שלי.
הבנתי, שלכל אחד יש את החסרונות והיתרונות שלו, אין מושלם, אין פחות או יותר ממני. כל אחד עם האופי ותכונות שלו.
הבנתי. בקיצור.
ומי שלא מאמין? שיקפוץ לי! אני מי שאני, מעכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
