אחרי 20 שנות נישואין מחליט בעלה של איקוקו לשנות ממנהגו ולהתייחס ביומנו לחיי המין שלו עם אשתו.
הוא מקווה שהיא תציץ ביומן שלו ותקרא את הדברים כי לדבר איתה על זה הוא לא יכול. במקביל, מתחילה איקוקו גם היא לכתוב יומן. החינוך המסורתי הקפדני שקיבלה מהוריה מושרש אצלה עמוק והיא לא יכולה לדון עם בעלה בנושאים מביכים כמו חיי המין שלהם, והיא פורקת את אשר על ליבה על דפי האורז.
שניהם מכוונים את כתיבתם אחד אל השני אך גם נשבעים שאינם מציצים בעצמם אחד ביומנו של השני...
משחק המניפולציות והעמדות הפנים מסתבך והולך ומצטרפים אליו טושיקו, בתם בשנות העשרים, וקימורה, הצעיר שהם מנסים לשדך לה אך מסתבך גם הוא ברשת.
בעלה של איקוקו, שאינני זוכרת את שמו, ייתכן אפילו שהוא לא מצוין בכלל... מצטייר בהתחלה כמניפולטור הראשי, אך מהר מאוד מתברר לנו שהוא אולי התמים שבחבורה...
הספר נכתב בשנת 1956 ע"י טניזקי, שהיה אז בן 70, ומצליח להיות אירוטי ושערוריתי, ועם זאת לרגע לא גס או פורנוגרפי, כך שהוא הרשים אותי פעמיים – פעם אחת בפני עצמו ופעם אחת בהקשר לתקופתו ולגילו של המחבר.
רבדים רבדים של אמת ושקר, קשרים וסודות, תשוקות ואשליות, שאם תרצה או לא תרצה, יגעו גם בך ובמחשבותיך הכמוסות ביותר.
מומלץ בחום גבוה (שמעתי מישהו אומר את זה ברדיו וזה הצחיק אותי... אומרים "מומלץ בחום רב", לא?)
הרהורים שכאלה:
** בהרבה סרטים וסיפורים יפניים, הסיפור מזכיר לי נורא משפחה פולנית (סטריאוטיפית, אל תקפצו עלי). דברים שלא מדברים עליהם, אמיתות שלעולם אין לבטא, צדדים במשפחה שאתה לא מכיר כי הם הפסיקו לדבר כי הם הביאו רק מצעים לחתונה של הבן וכאלה דברים. נורא מצחיק אותי כל פעם J
** בהרבה סרטים וסיפורים יפניים, שב וחוזר אלמנט ה"ראשומון". האם זה נדמה לי כי זו מילה יפאנית ואני מקשרת אותה אוטומטית? או שיש משהו בתרבות היפאנית ולא סתם משם הגיע הסרט והמושג? סתם הרהור.
* הכבשה *
בבלוג זה
בכל הבלוגים
