אני כרגיל, בים כאשר יש מדרונות בחוף שמובילים לכניסה לחוף ( כמו הצוקים בהרצליה, רק הרבה יותר גבוהים) והגלים מתחילים להיות יותר ויותר גבוהים. כל פעם אני עולה קצת במדרון כדי שהגלים לא יכסו עלי. בדרך אני פוגש חבר מהעבודה לשעבר, אני עוצר לידו ומדבר איתו קצת אבל פתאום אני נופל כמה מטרים למטה ושוב אני רץ למעלה, לנסות להתחמק מהגלים. אחרי כמה מדרונות כאלו אני רואה פתאום מכונית שנפלטת לחוף על אחד הגלים.

לאחר מכן אני פוגש ידידה שלי (שלא ראיתי הרבה זמן) ואני נותן לה נשיקה על השפתיים. חבר שלה מצטרף אלינו ואנחנו מנסים להמשיך לעלות כדי להתחמק מהגלים.

אני לא מבין איך האנשים שם למטה לא רואים שהם הולכים לטבוע.

באיזשהו שלב אני מביט לים ורואה גלים ממש ענקיים עם המון רכבים בתוכם, כאילו הים הציף כבר את כל קפריסין והרכבים פשוט נמצאים בגלים. אז כבר כולם מתחילים לרוץ. אני מאבד את ידידה שלי וחבר שלה ורץ לרכב (של אבא שלי, ככה הגעתי לים). אני נזכר ששכחתי את המפתחות בתוך התא כפפות ברכב (?). כשאני מגיע לרכב אני רואה כמה מאעכרים מנסים למכור את הרכב לאנשים שבורחים, כדי שיוכל להסיע אותם יותר מהר. אני לא מבין איך בכלל הם (מי שיקנה את הרכב) יניעו את הרכב. אני לוקח אבן, שובר את החלון להפתעת המאעכרים והאוטו מניע מעצמו.

פה התעוררתי.

החלום עם הגלים חוזר על עצמו עם קצת שינויים, אבל בד"כ בני אדם שאני מכיר לא נמצאים שם. פעם ראשונה שאני רואה מכוניות בתוך הגלים.