דיברתי היום עם מישהי נחמדה במסנג'ר והיא ציינה שזה קצת מוזר שאני גר עם ההורים.

כדי להסביר מה לא בסדר במשפט הזה צריך להעלות 2 אכסיומות (לא בדיוק אכסיומות, לדעתי ניתן להוכיח אותן אבל קשה מאוד לעשות זאת באופן מוחלט).

אכסיומה ראשונה - ככל שאדם מרוויח יותר, ההוצאות שלו גדלות. תוצאה של עולם חומרני ותאוות בצע.

לדוגמה: סחבק הוציא 300 ש"ח לחודש בתקופת הצבא; 50% מהמשכורת הצבאית החודשית שלו. היום הוא מוציא 7000 ש"ח לחודש (זה לא 50% מהמשכורת שלי אבל כמה בדיוק אני מרוויח זה לא עסקכם).

אכסיומה שניה - אדם שחוסך כמה שנים על מנת שיוכל לשלם משכנתא במשך 10 שנים במקום 20 שנה, סופו שיקנה דירה יותר גדולה וישלם משכנתא במשך 20 שנה. זו נגזרת של האכסיומה הראשונה.

הגדרה של "מוזר" על פי מילון אבן שושן - משונה, זר, בלתי רגיל, "מוזר היה אורח חיי ופליאה נתיבתם".

כלומר, מוזר הוא משהו לא נורמאלי.

ומה הנורמה כיום? הנורמה היא להשתחרר מהצבא, לחסוך לטיול במזרח, לחזור, להתחיל ללמוד ולשתות כסף מההורים. דירה בתל אביב שלא מתפשרים על תנאיה. אנשים רוצים עצמאות, לכן הם עוברים דירה על מנת לקבל עצמאות אבל רובם נשארים תלויים בהורים שיממנו אותם, יעזרו להם עם חובות, רכב, אוכל וכו'. ההורים כמובן נותנים בשמחה (אם יש) שהרי זהו תפקידם של הורים.

כמובן שיש הורים נודניקים, שאי אפשר לגור איתם אבל יש גם הורים מסוג אחר.

אבל זו הנורמה אז זה בסדר.

וסחבק, שמגיל 16 עבד ולא לקח כסף מההורים, שעזר להורים כלכלית בזמני מצוקה כספית, שמשתתף בהוצאות הבית, בעל רכב פרטי (ויפיפיה, כמובן) שיכול להחליט בכל שניה נתונה שהוא רוצה לעזוב את הבית. ממממ; זה "קצת מוזר" לעומת הנורמה.

אבל למה הורים צריכים לעזור לילדיהם? למה ילדים מגיעים למצב שהם צריכים כסף מההורים, למשל, על מנת לכסות את המינוס?

ופה  אנחנו מגיעים לאכסיומה השלישית;

אנשים לא יודעים לנהל חשבון בנק.

אני לא מדבר על אנשים שחיים מתחת לקו העוני, או כאלו עם 10 ילדים שקשה לממן אותם (ששוב, לא עשו שיקולים נכונים כנראה), אני מדבר על רווקים ורווקות רבותי (וגבירותי), רובם אקדמאים או סטודנטים. גם אנשים משכילים נמצאים במינוס.

ולמה אני, בור שאין לו אפילו תואר ראשון, לא הייתי במינוס אף פעם? לא תמיד עבדתי בחברת היי טק ואני גם לא מחשיב את עצמי כגאון (כבר כתבתי על איפה אני נמצא, לדעתי, בסקלת האינטיליגנציה המקומית).  אני הרי תאב בצע וחומרני כמו כולם (ראו אכסיומה ראשונה).

בבית הספר מלמדים מקצועות כמו ספרות ותנ"ך ומתמטיקה 5 יחידות (מקצועות מכובדים כשלעצמם) אבל איך לנהל חשבון בנק לא מלמדים. למה בעצם?

למה אין שיעורי ניהול פיננסי בתיכון? למה אין שיעור ספורט פעם ביום (אבל זה כבר לפוסט אחר)?

הרי אם אנשים ידעו לנהל חשבון בנק ותקציב משפחתי כמו שצריך הם יחיו יותר טוב. יהיה עליהם פחות לחץ והם יהיו מאושרים. הם ישקיעו יותר בילדים (כי כבר לא לחוצים ויש זמן לילדים), הילדים יראו פחות טלוויזיה, יהיו פחות חשופים להשפעות פרסומות (אולי יהיו חשופים לפרסומות אבל יהיה להם יותר כוח רצון לעמוד מולן, כיון שההורים השקיעו יותר זמן בחינוכם).

אבל הנ"ל זו רק תאוריה שלי.

בואו נפתח את ה"למה":  התשובה, לדעתי, נעוצה באכסיומה הראשונה. תאוות בצע, Greed. הבנקים מעדיפים שנהיה במינוס כדי שיוכלו להרוויח יותר כסף, הבנקים מקושרים לממשלה שגם היא בתורה מעדיפה כסף על רווחת אזרחיה (למשל, נושא תאונות הדרכים וההשקעה של המשטרה בלתת דוחות על מהירות במקום לטפל בבעיה האמיתית - דבר שגורם לחברות הביטוח להרוויח כמובן, המלצת ועדת שיניין על עוד 9% תשלום לביטוח חובה, על מנת לממן את המלחמה הנ"ל, דבר שהיה צריך להיות ממומן על ידי המיסים שאנו משלמים על הרכב - אבל גם זה נושא לפוסט אחר), מיסים דרקוניים של הממשלה (על רכב למשל - 128% מס. בנוסף, מס הכנסה מהגבוהים בעולם) כדי לחלוב עוד כסף מהאזרחים על מנת להעביר כסף למיעוטים שונים (עוד נושא לפוסט אחר).

אנשים מסיימים תואר ועובדים כשכירים בעבודה שלא מעניינת אותם כל חייהם, רודפים אחרי הכסף, אבל מחנכים אותנו לסיים תואר כדי למצוא מקצוע טוב (כלוב ברזל, במקרים מסויימים, או כלוב זהב, במקרה של היי טק).

אנשים גונבים מכוניות על מנת לפרק אותן ולמכור את החלקים לאנשים שרוצים להשיג את החלקים בהכי זול (ולא משנה מאיפה הם הגיעו). אנשים מחליפים בלמים חלופיים תוצרת חברה עלומת שם כי זה זול יותר, הם גם קונים צמיגים הכי זולים שיש, שלא ראויים אפילו לשמש עגלה עם סוס.

בקיצור, תאוות הבצע והחברה הקפיטליסטית החומרנית שאנו חיים בה. או בעצם, אנחנו היא, או היא אנחנו.

אבל האדם לא רק מונע על ידי תאוות בצע. יש בו גם רגש. וכשהרגש נעלם, מופיעה במקומו תאוות הבצע.

למשל מקרה הננק"ר (נסיך נסיכה והקוסם הרשע).

הנסיך מציל את הנסיכה מהמגדל בו היא היתה כלואה והם מתחתנים וחיים באושר ועושר עד היום הזה.

עד כאן הסרט הרומטני והמרגש.

היום הזה הגיע (וזה לא בסקריפט) והנסיך חוזר הביתה, מוצא את הנסיכה בעיצומו של ביצוע מין אוראלי מענג בקוסם הרשע והוא (הנסיך) מחליט להתגרש.

הבעיה היא שהנסיך לא חתם על הסכם טרום נישואים עם הנסיכה (עקב הרגשות העזים והאהבה העיוורת) והטירה (שהיתה של הנסיך) מתחלקת לשתיים (כי הנסיכה דורשת את חלקה). אם היה הסכם, על הנסיכה היה לעזוב (עם סכום מכובד כמובן אבל לא מתקרב לחצי מערך הטירה) ויתקנו אותי עורכי הדין לעינייני גרושין אם אני טועה.

אבל, לנסיך ולנסיכה יש ילדים ועל פי החוק, הוא צריך לעזוב את הטירה שלו ולחיות בחדר מעופש בתל אביב.

אנשים מפיקים חתונות בעשרות אלפי שקלים, נסחפים באהבתם ולא חותמים על שום חוזה "למקרה ש" מכיון הם לא רוצים לחשוב מה יקרה אם/כאשר (אבל סטטיסטיקה זו סטטיסטיקה).

"זה פוגע ברומנטיות" הם יגידו. קונדום פוגע בספונטיניות ובכיף, אז לא תשימו? הסיכוי לחלות באיידס (או להדבק במחלות מין) נמוך  עשרות מונים מהסיכוי שהנישואים יעלו על שירטון ואנחנו שמים את הגומי כמו תנינים.

אגב, השיחה הזאת עלתה בארוחת הצהריים לאחר שיחה על הסיכוי למום בהריון, שעולה בצורה אקספוננציאלית אצל אישה מעל גיל 35.

הפואנטה בננק"ר:   

לא לאבד את הראש כי אולי תמצאו את עצמכם ברחוב בזמן שהקוסם הרשע ממשיך לקבל מציצות.

הפואנטה הכללית: לימדו לנהל את חשבון הבנק שלכם, לבנק יש אינטרסים אחרים משלכם.

כסף זה לא הכל בחיים, זה רק כלי שמשתמשים בו לסיפוק צרכים. אל תתנו לכסף לשלוט בכם, זה רק מעלה את תאוות הבצע שלכם.

ואם יש לכם מכונית צרפתיה, השמיעו לה שירים בצרפתית אחת לשבועיים - היא צריכה את זה.

להגיד לכם שאני נוהג באדיקות לפי ההמלצות שלי? אני לא אשקר (אם כי את ההמלצה האחרונה אני אכן מיישם).

אילו החיים.

ל migrena - רצית השקעה, הנה לך. :)

לג'ינג'ית  - הגזר בפוסט הבא.