 כינוי:
Han. בת: 32 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2010
תודה. סליחה.
אני זוכרת פעם, כשכתבתי פוסט סתם. פוסט שבו הזכרתי לכולכם כמה אתם חשובים לי. לרובכם.
אני זוכרת איך התרגשת מזה. אני זוכרת, נוי. חיממת לי את הלב באותו הרגע. לא אשכח את זה, לא אשכח להודות לך על המילים החמות תמיד.
לא אשכח אף רגע שבו חיבקת אותי וצעקת "האנצ'ע את גאון!!", באמת.
גם אותך יוגב, אמרתי לך את זה פעם. אני לא בטוחה שאתה זוכר. אבל את המילים הרעות הפסקתי לזכור, כל דבר טוב שנאמר עליי נחרט לנצח.
אז בזמן האחרון עשיתי שטויות, איבדתי את עצמי. איבדתי אתכם. איבדתי כל מה שהיה או לא היה לי.
איבדתי את עצמי. ואני מצטערת. אני מצטערת על הכל באמת.
ולמען האמת, נמאס לי. נמאס מהעץ הגבוה שעליתי אליו. נמאס לי לבכות לבד. נמאס לי מהרעש הלבן באזניים. קקי.
נמאס לי להרחיק אתכם, נמאס לי, וזה הסוף. הסוף של כל זה.
ידעתי שזה יגיע, צפיתי את זה. אלו היו שנים לא קלות. שנתיים וחצי לא קלות. ראיתי את הקרע על היד שלי. לא זה, תומר. זה שעל כף היד. קרע בקו השטות. ידעתי שאני אתלש. לא אדע איפה אני, אבל היי, נגמר.
את זוכרת, לקר? צפיתי את זה. אמרתי לך שמשהו רע מתקרב. שתקופה לא טובה תגיע. הנה היא.
תמיד הערצתם אותי, לפחות חלקכם, שטות. שטות גמורה. לא עשיתי שום דבר שראוי לכל סוג של הערצה. הגיע הזמן לרדת מההר, לשבור את האגו והכבוד. לומר את האמת. להיות משהו שתוכלו להתגאות בו.
הנה, לוי. סליחה שלא תמיד הייתי שם בשבילך, שמערכת היחסים נקרעה. שהפכתי להיות רק זו שמתקשרים אליה מדי פעם פגוע בליילות כי אין אף אחד אחר. סליחה, שלא תמיד הייתי שם. אני מצטערת שהקרבה בינינו כבר לא מה שהייתה פעם, שהקשר בנינו מחזיק בזכות הפגישות השבועיות הטיפשיות האלה במועצה, לעזאזל. שנינו יודעים שאחרת היינו נעלמים זה לזו. מערכת היחסים בנינו נהייתה כזו של שיחות מאוחרות ומדכאות, שיחות כעוסות בחזרה מהיציאות בערב, שיחות של לפרוק. אני לא מספרת לך כלום, כי אני רוצה להיות חזקה בשבילך. כי אתה חשוב לי, תמיד היית ותמיד תהיה. לא אעזוב אותך, אף פעם. אתה יודע את זה, נכון?
תודה על האמון שאתה נותן בי.
סליחה.
לקר, את צודקת. בסופו של דבר, התייחסתי אלייך כאל מובנת מאליו. טוב שהתפקחת מספיק כדי לראות את זה. תמיד היית שם, תמיד היית ברקע. שבויה בבועה שיצרת לך. מחפשת עזרה, תשומת לב. מישהו שידע איך להוציא אותך מזה, כי את לא באמת יודעת איך, נכון? ניסיתי להיות זו שתעזור לך, באמת. תמיד ניסיתי. אבל האמת היא שהשקר שלך שבר אותי. תמיד ידעתי, אבל פחדתי שזו האמת. וזו הייתה האמת. ואז סלחתי לך, כי אני אוהבת אותך. כי תמיד היית שם, ואני תמיד הייתי שם איתך. תמיד היית חלק ממני, ותמיד הייתי חלק ממך. ולכן לא נפרדנו. למרות שכולם ביקשו ממני להתרחק, לעזוב אותך. שלא תצליחי לצאת מזה אף פעם כי את לא רוצה. האמת היא שידעתי שאת יכולה לצאת מזה. שהרגשתי באמת כמה קשה לך. רק רציתי שתצאי מזה. רק רציתי שיהיה לך טוב, לא רציתי לפגוע בך. ובמקום להתרחק בזמן המתאים, כשלי היה קשה. נשארתי, זרקתי אותך על אש קטנה, כדי שאוכל להתפנות אלייך כשאצא מזה. כי את במצב הכי מתמשך. סליחה, אני באמת כל כך מצטערת על זה.. באמת. תמיד רציתי להוציא אותך מזה, אבל אני לא מספיק חזקה כראה, ואוליי כבר לא אצליח להוציא אותך מזה. תנסי לבד, חזק, בשבילי?
תודה על המילים האמיצות, תודה על הסבלנות.
סליחה.
יוגב, סליחה. המון. אני יודעת שאני פגומה. אני מצטערת כי פחדתי להכנס למערכת היחסים ההיא. כי ברחתי ממך. למרות שרציתי שתחזיק אותי חזק ולא תוותר. זה מה שעשית, אתה היית בסדר. אני לא. וכשהכל נגמר, סליחה שהמשכתי לרדוף אחרי רסיסי האהבה שהשארת איתי. סליחה. באמת אהבתי אותך. המון זמן, אתה יודע את זה. אתה יודע הכל. לא הייתי מוותרת על אף רגע איתך. לא הייתי מוותרת עליך. היה את היום ההוא, כשהתעלמתי ממך. הלכתי הבייתה והלכת אחריי. למרות שלא דיברתי אלייך ולא התייחסתי אליך, ידעתי שאתה שם, מאחור, הולך אחריי. לפנות בוקר, הבייתה. תודה. לא אשכח את זה. אני יודעת שאי כפויית טובה, וטפשה. יודעת. סליחה. אני מצטערת על היום שבו הלכת אחרי וברגע אחד הסתובבתי והלכתי לכיוון ההפוך. אני יודעת שזה שבר אותך. אני יודעת שחזרת הבייתה ורצית לתלות את עצמך. זה בגללי, אני כפוית טובה, אני יודעת. רק רצית לומר שזו הייתה תקופה קקי. ואני מקווה שסלחת לי עליה. כי הייתי בה קקי. ואוליי זה נשמע כאילו אני מחפשת להתנצל שוב, אני מקווה שאתה מכיר אותי טוב מספיק כדי לדעת שזה אמיתי ונכתב מהלב. חשוב לי להוציא הכל. זה טוב, אתה אמרת לי, לא?
תודה על כל רגע. תודה על מה שהיית בשבילי.
סליחה.
נאנה קטנה, אני מצטערת שהייתי אגרסיבית ואלימה כלפייך. אני מצטערת שהייתי תוקפנית. אני מצטערת שלא הייתי חברה קרובה יותר שלך, כך אולי היה לך נוח יותר להיות אצלי. אני מצטערת, פייט איננה בגללי. אני מצטערת על זה באמת. סליחה שלא פניתי אליך בלשון זכר. אני מצטערת אם נראה היה לך שהגישה שלי אל זה לא בסדר. סליחה על הגישה שלי בכל הנוגע לפיית, סליחה שלא תליתי את המודעות. מצטערת שהיית צריכה לעזוב. שמערכת היחסים בנינו לא הספיקה כדי שבאמת נסתדר. אני באמת באמת מצטערת, מקווה שאת מאמינה לי. ומקבלת את זה. את יכולה לא להגיב למכתב הזה, את יכולה לדפוק על הדלת עם החפצים שלך ולשאול אם יש מקום, מה שתרצי. רק תדעי, אני באמת מצטערת.
תודה על הסובלנות שלך. תודה שהשארת אותי לבד ונכנסת לחדר בשקט כשראית אותי בוכה. תודה על יום נהדר בקרית גת, והמון התחשבות ועזרה סביב ביקורי המשפחה. תודה על הימים שאחרי קרית גת, תודה על השיחה איתי בבוקר אותו יום רביעי של קרית גת. תודה שנתת לי לעזור. תודה על העוגיות והחלב והפתקים הקטנים. תודה על ששטפת כלים. תודה על הליילה הנוסף אצל תומר כשהייתי צריכה להיות לבד. תודה על הרצון לבוא לעזור כששמעת מתומר שאני לא בסדר בבוקר ההוא. תודה על כל חיוך וכל שתיקה. תודה על כל הדברים הקטנים שאולי חשבת שלא ראיתי. תודה על ההתחשבות.
סליחה.
נוי, אוליי את לא מבינה את הסליחה שלי, כי בעינייך אין לי על מה. אבל יש. סליחה על כל שיחה שנדחתה, סליחה על שאני תמיד עסוקה, סליחה שאין לי זמן, סליחה שאני כבר לא מספיק שם בשבילך ואיתך כמו פעם, סליחה על כל רגע שיכלנו לבלות יחד ולא בילינו, כי אני תמיד עסוקה. סליחה על כל מה שעשיתי שגרם לך לחשוב עליי לשלילה, אני יודעת שלא קל להגיע למצב כזה אצלך. סליחה שאני רחוקה, סליחה שאני לא מצלצלת מספיק, סליחה שאין לי כח נפשי להתעסק בתחפושת לפורים או במוצר שתכננו לייצר ולמכור. סליחה, אני באמת מצטערת, אני פשוט.. תשושה. את מבינה? אני מצטערת על כל רגע שלא היה. אני מצטערת שאני לא אומרת לך מספיק כמה אני אוהבת אותך ומעריכה אותך. אין לך מושג כמה חיזקת אותי, כשאף אחד אחר לא עשה את זה. בתמימות ובשמחת החיים שלך, בכל מילה טובה שזרקת לכיווני ועליי. רוב הזמן את היית היחידה. תודה.
תודה על יום בלתי נשכח בתל אביב בחנוכה, תודה על חיזוקים ועידודים מתחת לפני השטח, גם כשלא ידעת כמה הייתי זקוקה להם. תודה על שלא וויתרת והמשכת לצלצל ולדרוש לשלומי. תודה על שאת תמיד שם.
סליחה.
ג'ורדן, סליחה על שיחות תשושות וחסרות גבולות שלי איתך. סליחה על פריקת מטענים שהיו לי, סתם כך. סליחה שהעמסתי עלייך את כל זה. סליחה שגרמתי לך להגיע למצב שבו את בוררת מילים ולא מספרת לי הכל, כי את יודעת שיש לי עם מה להתמודד. אני יודעת. אני מצטערת. סליחה שאני לא שם גם בשבילך כמו שהייתי פעם, או כמו שהייתי רוצה להיות. סליחה. אני באמת מצטערת, זה לא היה צריך להיות ככה. זו פשוט תקופה כזו. סליחה. אבל אני אוהבת אותך, באמת.
תודה לך, תודה על הרגעים המתוקים, על השירים, על הטיולים, על האמון שאת נותנת בי, על ששמעת את השטויות שהייתי צריכה להגיד. על הטיול השנתי, נהניתי איתך. תודה על רגעים. הרבה רגעים. הרבה ימי מגמה.
סליחה.
פיץ', קטנה שלי. סליחה שהפלתי גם עלייך חלק נכבד מהלחץ שלי, סליחה על שיחות דיכאון, וסליחה על ימים קקי שהיו לי, סליחה שהיית צריכה לבוא לכאן לעזור לי לנקות, סליחה על כל שקל שלקחתי ממך. סליחה על כל חרא שהוצאתי עלייך. מצד שני,
תודה על כל כך הרבה. על שהיית שם לכל אורך התקופה. על השיחות, על הרגעים, על שבאת לעזור לי לנקות. על המבט הדואג שהיה לך כשרצת לפה מהיום מגמה כי אמרתי בוכה בטלפון "אני לא מרגישה כל כך טוב". תודה על הטיול השנתי, תודה על הדאגה והחברות וההכל. תודה על כל מה שעשית בשבילי, תודה אמיתית וגדולה על כל חיבוק. אין לך מושג כמה עזרת לי.
סליחה.
לינה, לינה קטנה שלי. אני כל כך מצטערת. כל כך. אני מצטערת שאני לא איתך שם. שאני לא יכולה לעזור לך. סליחה שלא יכלתי לעזור יותר. סליחה שהתרחקנו עם השנים. סליחה שלא הייתי אחות טובה, שלא סיפרתי לך את כל האמת תמיד. סליחה שהסתרתי. סליחה אם הייתי אלימה או אגרסיבית או תוקפנית כלפייך, סליחה שהיית צריכה לסבול את זה. סליחה אם הסטתי אותך אי פעם נגד אמא. סליחה על מה שאמרתי על אמא. סליחה שאני לא עוברת לגור איתך שם. סליחה שלא תמיד התייחסתי אלייך כמו פעם. סליחה שמאז קרית אונו הכל נהיה שונה. סליחה שקרעתי את האוזן של הדובי שלך כשהיית קטנה, שיקרתי כשאמרתי שזה היה כי קשרת את הבובה שלי ללול שלך. הסיבה האמיתית היא שאמא הרביצה לאמא בסלון ולא רציתי שתראי את זה. סליחה. סליחה על מצבי הרוח שלי, סליחה על שעזבת את אמא בשבילי, את הבית. סליחה שלא יכלתי לעשות בשבילך יותר. התכוונתי לזה, תמיד. אני באמת באמת אוהבת אותך. תשאלי את כל החברים שלי. אעשה הכל, אבל הכל בשבילך. אמרתי לכולם, אעשה הכל, תמיד תהיו בראש סדר העדיפיות, עד לינה. אם זה אתה או לינה, אתה עף בסיבוב.
ותודה. תודה על שתמיד היית שם בשבילי. תודה על ימי כייף, תודה על הבלונים והממתקים כל פעם כשהייתי חולה. תודה על הפתקים הקטנים. תודה. תודה על השיחה בחושך כשבכינו יחד בבית של סבתא. תודה על הכל. תהיי חזקה בשבילי, טוב?
סליחה.
קארן, את לא תקראי פה. אבל ברגע המתאים אקריא לך שגם את פה. חשוב לי שתדעי קטנה, שאני מאוד מאוד אוהבת אותך. שגם אם אני לא שם כרגע איתך, ואם אני לא נפגשת איתך, זה כי אני לא יכולה, לא כי אני לא רוצה. סליחה על הריבים המטופשים של שני ההורים הטיפשים שלך. את לא צריכה לסבול בגלל זה. סליחה. סליחה שאני לא יכולה להיות יותר אחות שלך, או יותר איתך.
תודה על השטויות שאת עושה, על שאת חזקה למרות הכל, על החיוכים והצחוק הפסיכי שלך, קטנה שלי. תודה על שאת תמיד חזקה. תודה שאת מחזקת אותי. תודה על כל עבודות היצירה, והפתקים הקטנים, והמכתבים, והמתנה שהכנת לי לפולין, והחנוכיה, והחיבוקים, על שאת סומכת עליי ואוהבת אותי כל כך. תודה על כל פעם כשאת נכנסת לחדר וצועקת "האנון צ'אן" ומחבקת אותי. תודה, מתוקה. אני אוהבת אותך המון המון. אל תשכחי.
סליחה.
נטלי, אני מצטערת שאת לא מכירה אותי, אני לא מפסיקה לחשוב עלייך.
תודה לכל מי שמספר לך שיש לך אחות.
סליחה.
ותומר. סליחה קטן. אתה אחרון כי אתה חשוב, יותר חשוב, כמעט הכי חשוב. סליחה על התמוטטויות, סליחה על כעסים, אני מצטערת שהיית צריך לעבור אותי איתי. סליחה שלא הייתי שם מספיק בשבילך ואתה היית שם מספיק בשבילי, כמעט תמיד. סליחה קטן. סליחה שאתה צריך לדאוג לי ככה. עשיתי טעויות טיפשיות, אני יודעת. אני חסרת אחריות, אני פוגעת בעצמי, ואתה שם כדי לחזק אותי ולעזור לי. בשביל לבוא לכאן כשאני בוכה. סליחה על הפעמים שקראתי לך בליילה. סליחה על השיחות בכי, סליחה על כל מה שאתה יודע עליי, על כל מה שהיית צריך להתמודד איתו, גם אם לא קשה לך, גם אם לא אכפת לך, גם אם אכפת לך ממני, סליחה שזה בא לידי ביטוי ככה. סליחה שאני לא נורמאלית, סליחה שאני מצטערת, סליחה שאני בוכה ככה, גם עכשיו. סליחה על הכעסים שלי עלייך. סליחה על החור באף, סליחה שאמרתי שאתה שקרן וסליחה בכלל על הערב ההוא. סליחה על שהייתי צריכה להעמיד אותך במצב של אני או היא, זה היה רע, כל כך רע. זו לא אני בכלל. אני לא כזו. סליחה על מה שאמרתי, אתה צודק, זה היה שפל. מאוד. סליחה על שציפיתי ליותר מדי. סליחה על סמסים מדאיגים, סליחה על שיחות מדאיגות, סליחה על דאגת יתר. סליחה על רגעים שהרסתי. סליחה שהתפרקתי ככה לידך. סליחה שפגשת אותי דווקא בשלב הזה של חיי. סליחה שלא תמיד הייתי מספיק שם בשבילך. אני מצטערת, מהסיבות שבגללן אתה לא נותן לי להיות המלאך שלך גם. רציתי להיות, רציתי להיות כל מה שאתה צריך שאהיה. סליחה אם הטעתי אותך, סליחה עם ביקשתי את תשומת הלב שלך גם כשלא הייתי חייבת, סליחה על שהתקרבתי יותר מדי. סליחה על שאני ככה, ודווקא עכשיו ואיתך. סליחה, תסלח לי?
ותודה, כל כך כל כך תודה. המון. על הכל. על היום ההוא בים, כשגנבו מאיתנו, על הנסיעה בליילה לנמל כשירד גשם, על היום ההוא בתל אביב, בעיקר על היום ההוא בתל אביב, שהיה רק בשבילי, תודה שהראת שאכפת לך באמת, תודה שבישלת לי, תודה על כשישנת איתי, תודה על כל חיבוק. על כל מילה, על כל התייחסות. תודה על הימים שהעברת כאן, תודה על הסמסים, תודה על שיחות הטלפון, תודה על שלא התייאשת, תודה על התזכורות לקחת כדור, וההשקמות, תודה על הדאגה, תודה על האכפתיות, תודה על היחס. החם. תודה על הפוסט בבלוג. תודה על היום ההוא, אחרי ההצגה של לוי, תודה על שבאת כשקראתי לך, תודה על שבאת כשלא קראתי לך. תודה על השיחות בליילה כשהייתי בטיול חנוכה, תודה על השטויות, כל שטות. כל שטות שעשית בשבילי, תודה רבה על הכל. תודה על החודשים האחרונים, תודה. באמת.
סליחה.
באמת סליחה.
אם הייתי אדם חלש, הייתי מתאבדת עכשיו, אל תשלו את עצמכם. אבל אני לא, לא אעשה את זה. לא אעשה שטות כזו. אני חזקה. אמרתי את כל זה כדי שזה יצא, כדי שנוכל כולנו להמשיך יחד. תודה. אחד אחד. וסליחה, אחד אחד.
אני תשושה, אני עייפה. עזרו לי. אני לא מבקשת בדרך כלל. לא מכולכם, לא ככה.
אז אני לא מה שחשבתם, אני לא המלאך, אני לא גאון נוי, אני לא מדהימה לקר, אני לא כלום. אני חלשה כרגע. ואם כבר הייתה לכם איזשהי הערכה אליי, הנה, אני בוגרת עכשיו, אני שמה את האגו והגאווה בצד. אני מראה לכם את האמת. זה הדבר היחיד שאני יכולה לתת לכם באמת, הדוגמא היחידה.
תמיד, תמיד אהיה כאן בשביל כל אחד מכם.
אני אוהבת אתכם.
3>
סתיו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
