אחת מההמון |
| 12/2002
הגיגי אוטובוס
העובדה שכבר פעמים נתבקשתי למלא את סקר האוטובוסים של משרד התחבורה אמורה להעיד ע"כ שאני משתמשת יותר מדי באוטובוס?
כשמילאתי את הסקר הרגשתי פתאום די עלובה: יש לי רשיון נהיגה, יש לי אוטו, והנה אני משנעת את עצמי ממקום למקום באוטובוס - הכי גיל 17 שיכול להיות.
בכל מקרה יש לי הערה למשרד התחבורה: אם אתם מבקשים מאנשים לענות על סקר תוך כדי נסיעה באוטובוס, לא כדאי שתדאגו להם לעטים שיכולים לכתוב בכל מצב? עם הטלטלות שאוטובוס ממוצע עובר בכבישי ישראל צריך היה לתת עט פילוט באיכות של עט מנאס"א למילוי הסקר הזה, ולא עט כדורי פושט, שלא מתעורר לפני שהטמפרטורה באוטובוס עולה ל- 30 מעלות.
יש אחת באוטובוס שכל בוקר פותחת על הברכים את הלאפ-טופ שלה ומתחילה לעבוד. אישית, אני חושבת שלאפ-טופ הולך נהדר עם מטוסים, מסתדר עם רכבות, אבל אוטובוס??? יש משהו שלא מסתדר לי במפגש הזה של טכנולוגית ההי-טק עם אנשי הלאו-טק שנוסעים באוטובוס.
חוצמזה איך אפשר להקליד משהו על המחשב (שלא לדבר על שימוש ב"עכבר") תוך כדי טילטולים, שלא היו מביישים חקירת שב"כ ממוצעת?
שמתי לב שבאוטובוס הבוקר שלי לכל אחד יש את המקום הקבוע שלו. כל אחד מהנוסעים הקבועים של הבוקר עולה על האוטובוס בתחנה הקבועה שלו, ומסתדר לו במקום הקבוע שלו. ויש אחת שהתחביב שלה הוא לתפוס לאחרים את המקום הקבוע. היא עוקבת אחרי נוסע קבוע, לומדת מהו המקום הקבוע שלו, ומס' ימים אח"כ משתלטת לו על המקום הקבוע. היא תשב שם יומים-שלושה עד שהיא תאתר מקום קבוע של נוסע אחר, ואז תעבור לשם.
הכלבה הזו תפסה לי הבוקר את המקום הקבוע!
| |
ענייני רשת
מסתבר שיש כאלה שיודעים עבור איזו מפלגה הקדוש ברוך הוא היה מציע להצביע. יתרה מזאת הם גם אחראים על פנקס החשבונות שלו (היום הקב"ה מבקש ממך, מחר אתה תבקש ממנו... היום את תצביע לנו, מחר התורה תעזור לך... וכו').
ואם לא די בכך כדי לגרום לי להרגשה שמישהו שם שכח את 2 הדיברות הראשונות שבעשרת הדיברות, אז הם גם שמו בפתח האתר שלהם תמונה המרעננת את דמותו של משה רבנו, ומקצרת את הטקסט של עשרת הדיברות לשתי אותיות.
אולי זו הסיבה שהם לא רואים בגניבה עבירה על דברי התורה.
לאתר הזה, שמכניס למושג "עבודת אלילים" מימד חדש, הגעתי דרך דו"ח אמין.
ואם כבר בענייני רשת עסקינן. הנה כתבה שצריכה להזכיר לכל בלוגר שהכתיבה בבלוג אינה כתיבה אינטימית. יש משהו מטעה בכתיבה אל המחשב האישי - מין תחושה כזו שרק אני ועצמי קוראים את מה שכתבתי. בתכלס אלפי אנשים יכולים לקרוא את הגיגיך, ובינהם גם הבוס שלך, שלא ממש אהב שקראת לו "בן-זונה מרושע שמרוכז רק בעצמו" (את הבוס שלי, דרך אגב, אני מאוד אוהבת. תודה ששאלתם).
קראו, הפנימו, מחקו מהר את הבלוג שלכם, ותפתחו חדש... 
(לכתבה המפחידה הזו הגעתי דרך גל מור שמדווח על מצב הרשת באתר של y-net)
| |
אוף! שוב פעם גיל ההתבגרות?
בעוד שהמותניים שלי כבר מזמן הפנימו את העובדה שאני נושקת לגיל 30, עור הפנים שלי מתכחש לגיל. הוא מתעקש להשאר תקוע בשנות העשרה שלי. כל יום צץ לו חצ'קון אחר על פני, שמתחילות להראות כפני נערה מתבגרת.
אני חייבת להזמין לי תור לקוסמטיקאית!
לכבודו של החצ'קון החדש שצץ על סנטרי, נזכרתי הגרפיטי משלהי שנות ה- 80:
"חצ'קונים הם כמו ערסים. אתה מפוצץ אחד, מגיעים עשרה".
ואם כבר בפתגמים עסקינן, קבלו עוד אחד:
"כל מי שנכנס אי-פעם יחף לחדר ילדו, בלילה, בחושך, שונא לגו"
(טוני קורנהוייזר)
וקריקטורה לקינוח:
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
