אם אעצום את העיניים מספיק חזק אולי תשכב לצדי ונחזיק ביחד מעמד עד שיתחילו הפיצוצים.
במציאות זה לא ככה; אנחנו יושבים בשמש שמטגנת לי את הלב משני הצדדים והזיעה מדביקה את החולצה לגב, אין מה להגיד כי הדברים מאבדים כל חשיבות לאחר שנאמרו כבר עשרות פעמים. אני מחפשת בחול משהו שיעשה את זה מתוק יותר, ואתה בכלל לא מסוגל להסביר למה אתה נשאר בכל זאת.
וכמו קנה סוכר אמיתי ככה לעסתי אותך מכל הכיוונים עד שיצא לך כל המיץ. אתה פייטר אמיתי, כזה שלא צריך את הידיים והרגליים, הזה שמכדרר ביד אחת את כשרונותיו הגדולים ביותר ובשניה פורץ את הגבולות, הזה שלא מפחד לירוק דם, חומר אנושי מהפס ייצור של האלה שישנו את העולם הזה.
אני יכולה למנות את כל המעלות האלו שגרמו לי להתאהב במי שאתה גם בלי לנשום בין משפט למשפט, אבל מעולם לא היה לי מספיק אוויר להודות שכלום מזה חל גם ליידי.
אני מדברת ומדברת ואני רואה איך העיניים שלך טובעות במחוזות השעמום, יש לך הרבה מה להגיד על הכל אבל אתה מתעייף רק מלחשוב על איך שתעביר את ההברות עד אליי, ובמקום אנחנו שותקים, או מדברים במלים שמתישות את שנינו יותר מדי מהר. אז את מה אני אוהבת, את מה שאתה בכל רגע ורגע חוץ מבזמן שאנחנו ביחד?
אתה יכול להיות הכוכב הכי נוצץ
ואתה, באמת
הכוכב הכי נוצץ, אבל לא ממש ליידי. להתאהב בך רק המיס את הקצוות, לא רקם את התפר בין שנינו.
ומה זה בכלל שווה, לא משנה עד כמה מדהימים שנהיה, אם הדבר שאנחנו ביחד כבר מזמן איבד את העניין, ואני מלטפת לך את השיער, מנשקת אותך, שוכבת אתך ורק מרגישה איך הפער מתעצם, הודף אותי לאחור ומרחיק אותי ממך לא משנה עד כמה אני מדברת אליך ועד כמה אנחנו קרובים עכשיו.
ככל שאני מפרטת על זה עכשיו ככה אני מרגישה את הנשימה שלי מתקצרת, ואתה יודע שלא ויתרתי עליך לרגע, אלא רק על הסיכוי שלנו להיות ביחד, ואני אוכלת את הלב
מלהסתכל עליך נרדם במיטה שלי
מלתת לך ללכת בכל בוקר מחדש
ואני לא יכולה לסבול את זה עוד רגע, כי זאת לא אני. לא אני הבחורה שתמלא לך את הריאות באוויר שאתה מחפש, והגיע הזמן שאני פשוט אודה בזה.
אז לא נהיה ביחד, וזה אפילו לא סוף העולם, והנה תראה
אנחנו כבר מתגברים
והכל יהיה בסדר,
יצאתי בנאדם טוב יותר מכל הסיפור הזה, וזה מה שחשוב
ומתישהו
כאילו, אם תרצה
אני אהיה חברה טובה שלך כמו עכשיו רק בלי כל החרא מסביב.
אני אוהבת אותך,
הימים יחלפו, הזמנים ישתנו, ואפילו זה יעבור.