תעודת בגרות

זה נכון שבתקופה האחרונה מיותר לציין שהזנחתי. ונכון שאת כוחות הכתיבה אני בעיקר מדגישה לכתיבת הספר שלי.

אבל מעולם ולעולם אני לא יישכח את התקופות ש"ישרא-בלוג" היה לי בית. הייתי מגיעה מבית הספר,חבולה,מלוכלכת מיריקות,ולעיתים גם ביצים,

ופשוט כותבת. שופכת את האמת שלי, את הרגשות שלי, את הפחדים שלי, את כל מה שהסתתר לי בלב ובעיקר את החלומות. 

קראתי כ"כ הרבה פעמים את הבלוג. בחלק מהפוסטים לא יכולתי שלא להזיל דמעה לעבר הילדה שהייתי, למי שהפסיקה כבר להיות.

הילדה הקטנה הזו ששיחררתי מכילה בתוכה המון עומק. לא ידעתי איך להכיל את עצמי כ"כ ואולי גם האחרים לא. נכון שזה לא היה כתוב בצורה הכי "מקצועית" ובוודאי היו בלוגים מעניינים הרבה יותר,ובעלי יותר תמונות,פרסום והזמנות. אבל הבלוג שלי היה אמיתי,הכיל את הכאב. אני לא מחפשת שירחמו עלי,וגם שלא יטפחו לי על הגב ויגידו לי "אנחנו איתך" בסה"כ אני חושבת (ותמיד הייתי כותבת את זה) שלא כל הבלוגים ה"פעילים" הם באמת בעלי תוכן, ברובם הם בעלי תמונות. ובעקבות מקומם ב"פעילים" אנשים מרגישים שהם מעבירים מסר - הם לא. 

אז כן, תמיד רציתי להיות פעילה, ואולי מקום הקנאה הזה שייך לי.למרות שאני בן אדם שמאוד יודע לפרגן. 

אני מבולבלת מהרגשות שלי כרגע,אבל כשראיתי את הפוסט של "נבחרי ישרא-בלוג" לא יכולתי שלא להזיל דמעה. 

כתיבה היא המקום שלי להביע,לברוח שנים של שימוש בכתיבה בכדי להרגיש,לנסות להבין את עצמי. במובן מסוים,האובדנות אפילו 

קיבלה בכתיבה שלי מקום מכובד. יכולתי להסביר אותה,לתת לה במה משלה. לאט פתחתי בלוג סיפורים "האהבה שלה הרגה אותה",  ואח"כ

את "יומן יקר,החלום הוא המציאות" שהפסקתי לפרסם אותו בטענה עצמית כי יש פה מקום ללטש, ומאז אני עובדת עליו במרץ (שנה וחצי). 

כאן יכולתי להיות אני. בלי מסכות מיותרות,בלי מניפולציות ריגשיות,בלי רחמנות שתמיד סלדתי ממנה. הייתי פשוט אני! 

כתבתי על השנאה,על האהבה,על הכעס,ובעיקר על העתיד שכבר היה נראה לי שחור לחלוטין. אני לא יודעת אם הייתי מצביעה לי, 

אם הייתי כותבת "זה בלוג איכותי" כי תמיד יש מקום לשיפור, וכאן אני רואה את תהליך ההתבגרות שלי. אז כן אולי עכשיו, בתוספת השקעה מרובה יהיה מגיע לי להגיע למקום מכובד.חשוב לי שיידעו כי כתיבת הפורקן שלי יכולה להוות מקום מפלט להרבה נערות ונערים שמרגישים כמוני גבוליים. זה סיפור ההתבגרות שלי, העולם שהייתי יכולה להעלים ולשמור בבטן ובחרתי להוציא אותו החוצה והתיעוד הזה כ"כ חשוב! לכן אני תמיד מעודדת כתיבת בלוגים,ובעיני זה המקום הכי טוב להשמיע את עצמך-ולהבין את עצמך בקריאה חוזרת לאחר תקופה. לא תמיד עולם הפסיכולוגיה יכול לענות על מה שהתחושה של קריאת פוסט - שהשקעת בו יכולה. ישרא-בלוג הוא מקום לגדול בו ללא ספק. 

-

"אז בואו נהיה הוגנים" אני מסננת לעצמי. 

נכתוב את הרגשות שלנו ולא נחפש את הבלוגים "הפופולרים" ביותר, כי קרדיט לא קונים בתמונות ובבנארים או פונטים להורדה. 

בואו נזכור לשם מה האתר הזה נפתח בכלל , לשם הפורקן - היומן האלקטרוני! שמהווה מקום להבעה,לבכי,לשנאה,לרגשות. 

כאן אתה יכול להיות מי שאתה,ולקבל תגובות מאנשים שמרגישים כמוך או ההפך (בלי קשר לתגובות הנאצה). נושאים חברתיים שעולים כאן מידי יום,

מציאות עגומה של נערות בסיכון - "פרו אנה" והמלחמה בה. היינו אנחנו שהשפענו! היינו אנחנו שהצלחנו באמצעות המילים להכניס חיים ולהציל חיים במקומות בהם האדם הרגיש את הכאב גדול מנשוא. אז כשאתם בוחרים בבלוג המשפיע של השנה תבחרו בבלוג שדיבר על החברה כולה, על שינוי, על מקרים טרגיים , על אהבה , על הצלת בעלי חיים , מודעות לסרטן , עזרה  לזולת ובעיקר - הנוער ההבנה של הגיל המורכב הזה, הכתיבה  עליו. הבלוגים המשפיעים באמת הם הבלוגים ששינו את כולנו, ריגשו אותנו, ובעיקר נתנו לנו להרגיש  - שווים.

מי ייתן והבחירות שלנו יהיו אמיתיות, ולא ממקום של פרסומת.