מגדלת העיזים

מדי שנה במהלך החמש האחרונות, בעונה זו בערך, אנחנו אורזים את ילדנו, חצי בית במזוודותינו, מפקידים את הכלבה אצל הסבים והחתולה אצל השכנה- ומתחילים במסע דרומה לאילת!

מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו גרים בדן, שזה בדיוק הצד השני של הפתגם "מדן ועד אילת" .

המשמעות- מלא שעות נסיעה. 

כבר עברנו נסיעה בחודש שביעי, ועם תינוק, ועם ילדים בגמילה (כן, עצרנו כל חצי שעה..)- בקיצור יש לנו המון נסיון- אז הנה תורנו לעזור!

ראשית- יש לנו DVD באוטו. אחת מהמצאות המאה. כל סידרת סרטי "עידן הקרח" מקובלת על כל הילדים שלי וסוגרת נסיעה שקטה.

מצאנו שלמשפחה שלנו עדיף לצאת יום קודם ולישון לילה ראשון באמצע. זה שומר טוב יותר על העצבים של ההורים...

בגדול, אנחנו מחלקים את הנסיעה למקטעים רצופים של שעתיים- שלוש. יותר מזה כבר מתחיל להיות קשה לכולם.

שלב מס' 1- מדן ועד למרכז הארץ.

התנאים: 2-3  שעות נסיעה + 2-3 שעות אטרקציה

כאן יש כמה אפשרויות: 

פארק אוטופיה בבחן- הפארק מקסים, הילדים נהנו מאוד, וגם אנחנו

ספארי - כולם מכירים, אין מה להרחיב. החיסרון: יקר ויש חיות בכלובים. תחשבו אם בא לכם לממן את מי ששם פיל בקופסת גבינה. אם החלטתם שכן- חפשו מבצעים וקופונים ברשת. אני השגתי כרטיסים מוזלים דרך ועד עובדים. גם אתם תצליחו. 

שלב 2- חניית לילה 

התנאים: 2-3 שעות נסיעה מהמרכז, מקום נעים לשינה

אז מסתבר שכאן המצב לא כ"כ פשוט.. אנחנו אוהבים את מצפה רמון, אבל עד עכשיו לא הצלחנו למצוא מקום לינה לטעמנו. עד השנה הזו (החאנים כבר סגורים, נפלנו על צימרים מזוויעים). 

השנה הגענו לחוות נועם במדבר. חוות בודדים מקסימה 3 דקות ממצפה רמון, עם שני צימרים חמודים, בריכה קטנה שמתאימה בול לילדים, בניהול של איריס המקסימה.

ברור שנחזור בשנה הבאה.

תראו את הבריכה היפה שלהם:
   

במצפה רמון יש המון אפשרויות בילוי. אנחנו מגיעים לרוב בשעות אחה"צ. אם עוד יש זמן, ביקור קצר בחוות האלפקות יעלה חיוך אצל כולם. לפני שנה הכניסה עלתה 30 ש"ח בלבד, המקום יחסית ריק ונחמד.

השנה הגענו מאוחר, ולכן יצאנו לטיול במכתש. באזור החולות הצבעוניים נבעה לה נביעה מהממת. כדאי לקפוץ ולהביא בגדי החלפה..

שלב 3- את הבוקר פתחתנו בארוחת הבוקר המקסימה שאיריס הכינה לנו, ומשם- בנסיעה רצופה לריף הדולפינים, כי זה אחד החופים החביבים עלינו באילת..

אז נכון שהיה שבוע שרבי, אבל נהנינו, והכי חשוב- שרדנו כדי לספר!

ולפינת הפרסומות: יש כמה אביזרים שפשוט עשו לנו את החופשה- מצרפת לכם עם לינקים: 

הקנייה החדשה של אלון:

בכל פעם שירדנו לים (או אפילו מהאוטו למלון)- העמסנו עליה את כל הציוד ( 3 ילדים זה המון ציוד!), והלכנו להנאתנו.

בים היא נפרקה והפכה לכיסא נוח (או להעמסת ילד ישן). 

אחלה קנייה- WHEELY  (לא, אין לי רווחים, באמת אחלה קנייה)

וזו הצילייה המהממת של אותנטיק שמשמשת אותנו המון. מי שלא מכיר- זה הזמן (גם כאן אין לי אחוזים..).

לנו יש את הבינונית. ממליצה ללכת על הגדולה יותר. 

את העפיפונים קיבלנו מאיריס בחוות נועם. אביזר חובה לחוף הים!  

לא הייתי פה מלא זמן.

קרו המון דברים.

השבוע הייתי בחי בר. הלכתי לבקר את העיזים שלי. קיארה מתה, חודש אחרי שהמליטה שלישיה. התבאסתי, אבל לא כמו שחשבתי.. כנראה שהזמן עשה את שלו, והעובדה שיש לי תינוק משלי גורמת ל"תינוקות" האחרים שלי ריחוק מה. כשהגעתי, הם בדיוק ניסו לתפוס את הקטנטנים ולתת להם לשתות מבקבוק. מנסיון שלי- בגיל חודש- הם לא יצליחו. אבל נקווה לטוב.

***

המפעל של אלון פשט את הרגל.

זהו.

 נגמר. כרגע נראה שתם פרק החיים שלנו באנגליה. הרגשות מעורבים.

אנחנו שמחים לחזור, אבל הסוף קצת צורם.

כרגע אנחנו במצב של אי וודאות. כונס הנכסים צריך להחליט אם אלון חיוני לו לחודשים הקרובים, או שאנחנו יכולים ללכת.

שחר ואני בארץ בינתיים. אלון שם, לבד, מתמודד. הוא אמור להצטרף אלינו לשבועות, ואז נטוס שלושתנו חזרה, לארוז את הבית לתוך מכולה, ולמשיך. אולי לתאילנד, אולי לספרד. נראה.

רצינו טיול קרוונים בניו זילנד, אבל זו לא העונה.

בכל מקרה, אני מתארגנת כאן על בית ביולי, ולשחר יש כבר מקום בבית התינוקות לספטמבר.

מחשבות משמחות ואופטימיות, מהולות במעיין מיץ אפרפר. נקווה שהוא יתנקז בקרוב.

עוד מעט שבועות. החג האהוב עלי. יש טקס יפה בקיבוץ, ואלון מתאחד איתנו שוב.

נקווה שמשם דברים יתחילו רק להשתפר.

חג שמייח לכולם!