טוב, אני די מדוכדכת לאחרונה... משום מה לא היה לי כוח לכתוב פוסט נורמלי עד עכשיו ושמתי 3 פוסטים של צילומים.
גם כתבתי סיפור, שאני שוב אזכיר כמה השקעתי בו וממש רציתי שיקראו אבל רק בנאדם אחד הגיב וזה ממש מעצבן.
אז אני מניחה שאני מדוכאת גם כי יש לי מגן בהיסטוריה מחר [מתכונת, WHATEVER] ואני לא יודעת כלום, ואני לא לומדת, ואני לא מצליחה להכריח את עצמי ללמוד AND THAT REALLY SUCKS.
גם יש לי שני שיעורי פסנתר מחר (אחד ג'אז [יענו וואנבי ג'אז] ואחד קלאסי), ולא היה לי זמן להתאמן בכלל השבוע. לראשון לא התאמנתי בכלל, ולשני למדתי דף אחד מתוך תשעה [XD סונטה מעפנה].
ולא, זה כנראה בכלל לא מה שמטריד אותי, ואין לי מושג למה אני בכלל טורחת לכתוב את זה. אני צריכה ללמוד לאחד משלושת הנ"ל כרגע, רצוי לשלושתם, או לפחות לארוז תיק לפנימייה [וגאדאמט, להתקלח!!!! X_X].
ועדיין אני מוטרדת... הממ... אני לא צריכה לדאוג כל כך. אני יודעת. וכבר כתבתי פוסט שלם שלא נשמר בשום מקום !! ואין לי כוח לשחזר. ואני מרגישה חרא. וכן, אני תמיד משתמשת ביותר מידי ו"ו החיבור. ותתרגלו.
לסכם? נראה.... אני שוב אוהבת מישו שלא שם עליי. אני לא יודעת מה אני שוב רוצה מעצמי. אני מרגישה ממש רע כי אין לי מושג מה הוא חושב עליי. אני יודעת שהוא לא חושב שום דבר רע – הוא בסדר איתי.
עד לפני יום שלישי גם חשבתי שאני לא מעניינת אותו בשיט. ואז ביום שלישי בבוקר לפני הבגרות במתמטיקה הוא בילה איתי 4 שעות (!) מרצונו החופשי. וזה נורא שימח אותי שהוא בא אליי לבד, וגם נשאר איתי מרצון ארבע שעות שלמות ברצף. ואז חשבתי שאולי אנחנו כבר נחשבים לידידים – והרי יש לנו דיבור והכול. ובאמת שהייתי שמחה באותו יום. אבל למחרת אמרתי לו שלום והוא התעלם ממני לגמרי. לא ראיתי אותו מאז, אז לא ממש הייתה לי אפשרות להכות אותו על חוסר היחס שלו כלפיי.
אז או שהוא סתם סנוב מול החברים שלו [פוזאיסט מסריח], ובאמת נשארתי הבן אדם האחרון על פני הפלנטה ביום שלישי, או שהוא חתיכת חירש!!!! אבל היי, לכמה חירשים כבר יש שמיעה מוזיקלית אבסולוטית, הא?
ואז נשארנו עם אפשרות אחת: פ-ו-ז-ה. ואני ממש לא רוצה לחשוב עליו ככה, ומההיכרות הקצרה שלי איתו הוא ממש ילד חמוד ואין לי סיבה לדבר עליו ככה, אבל מה אני כבר יכולה להגיד? בכל החצי שנה ומעלה שאנחנו מכירים הוא אמר לי שלום בקושי פעם אחת, וגם זה כי צעקתי עליו!
ואני מרגישה שאני נהיית ממש אובססיבית כלפיו לאחרונה וכרגע אני מניחה שהוא לא יוצא לי מהראש, וזה ממש רע, כי כפי שציינתי כבר, יש לי דברים אחרים להתרכז בהם. כאילו, לא מספיק שאני היפראקטיבית ברמה מטורפת שמתנגדת לריטלין ולא לוקחת שומדבר אחר, ויש לי בעיות קשב וריכוז, עכשיו אני גם אובססיבית לגבי בחור. זה פשוט מטומטם.
אני אפילו לא יודעת מה לעשות, לא רק לגביו, אלא לגבי הכל, כי אני כבר מזמן לא מסוגלת להתרכז בשום דבר.
כאילו, אני תמיד יכולה לנסות לשכנע את עצמי שהוא הומו או משו [ותאמינו לי, אם איך שאני מכירה אותו, עוד יש מצב שזה נכון], אבל זה לא מוחק את מה שאני מרגישה כלפיו....
ואין מה לעשות. אולי אם הייתי משיגה אותו הייתי נרגעת, אבל DUDE, אני לא מסוגלת להשיג עובר במתמטיקה, וזה הרבה יותר קל, מבחינתי.
MAN, אם רק ידעתי איך אני יכולה לגרום לו להפסיק להיות SUCH A GODDAMN SNOB!!!!
טוב, לא יודעת מה אני רוצה. אני בטח סתם חופרת, בעיקר לעצמי. לא רואה את הנקודה שלי כאן בכלל. I BETTER END IT HERE.
ביי -_-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
