That Pretty Star That Fell
,Another star fell
.You missed it again
,When you look at them
.You see just their light
But how can you tell
?if it is still there
Will we turn off as well
?In the middle of the night
,Go for it
,Do it now
?For how can you know
.Tomorrow might not come
'Never say, 'there's still tomorrow
.Don't rush, but don't stop as well
,How can you know Earth won't blow up tomorrow
?Like that pretty star that fell
,Millions of stars, above, in the sky
?But how many of them are really there
And another one goes by
?Tell me, is this even fair
,And never say 'then nothing metters
'If tomorrow we'd all go
,Just like those stars
,The end comes for everyone anyway
.You know
,If you wanna do it
.Do it now
'?Don't ask 'Where? When? How
.Tomorrow might not come
,Follow your dreams
Before it's too late
,Do something for them
,Don't leave it to fate
...Because tomorrow
.Might not come
,But you have today
.And that's enough
כתבתי את השיר הזה ברגע של השראה, פילוסופית מעט, אני מניחה. ישבתי ליד החלון באמצע הלילה, מתישהו לקראת סוף כיתה ט', כי לא יכולתי להרדם. פשוט חשבתי וחשבתי, ונזכרתי בתוכנית שראיתי פעם בטלוויזיה.
אמרו שם, שאם אתה מסתכל על כוכב, אתה רואה את האור שאותו הכוכב הקרין לפני מיליוני ומיליארדי שנות אור. ובעצם, יכול להיות שרוב הכוכבים שאנחנו רואים בעצם כבר לא נמצאים שם בכלל.... ומה שכן שם, באמת שם, עוד לא נראה לעין, כי הוא רחוק כל כך שאורו עוד לא הגיע.
ואפשר להסתכל על זה כעל מטאפורה... אם אתה חושב על אפשרות כלשהיא, על ההשלכות שלה, אולי עד שתבחר ללכת בדרך כלשהיא, לקראת מטרה מסויימת, ישתנו הנסיבות אלפי מונים, והמטרה עלולה רק להתרחק עוד יותר, או לאבד את משמעותה. לכן, הדבר הכי חשוב, לדעתי, הוא לחיות עכשיו בדרך שגורמת לך הכי הרבה אושר והנאה, וכמובן, לחשוב על העתיד ולתכנן, אבל להיות מודע לכך שהכל יכול להתמוטט עד שמגיעים לשם, כמו כוכב כבה. לכן, תמיד צריך משהו שיחזיק אותך חי, גם אם כל מה שבנית עליו לקראת העתיד יתפוצץ בפנים - משמעות רגעית לחיים, ולא מטרה.
אבל כמובן, אסור גם לחיות רק לפי הרגע, כי בסופו של דבר, תרגיש שלא עשית כלום בחיים. וכולם בסופו של דבר מתים, אך רק מעטים מתים מאושרים.
ואם לומר את האמת, לא ממש חייתי בתכנון העתיד באותו זמן, ודי חשבתי שאני מבזבזת זמן.... אבל אני מניחה שאחרי השנה הבנתי, באמת, עד כמה זה נכון שצריך לחיות גם את הרגע.
קברתי את עצמי כל כך בדברים שיכינו אותי לקראת מה שיהיה, אי שם מתישהו, ושכחתי מההווה. וכשהכל התפוצץ לי בפרצוף, באמת נשארתי בלי כלום, אף בלא סיבה אחת ויחידה לחיות, כי חייתי למען העתיד. עתיד שאני מניחה שכבר אין לי סיכוי לראות.
אבל מה שהבנתי עכשיו, שנה שלמה לאחר מכן, הוא שבאמת צדקתי. זה בזבוז זמן אחד גדול אם החיים לא מתקדמים לשום מקום, אבל מרגישים בזבוז הרבה יותר גדול אם, בסופו של דבר, רואים שהמטרות שלך מתפוגגות לך מול העיניים ואתה אפילו לא יכול לראות שזה הביא אותך לאנשהוא - כי לא באמת נהנית מכל התהליך. אני החלטתי לתכנן את העתיד שלי רק בעזרת דברים שמביאים לי תועלת והנאה בזמן אמת, ולפתח אותם כדי שיוכלו להועיל גם בהמשך.
עכשיו, משום מה, קראתי את השיר הזה ונזכרתי בזה שוב, וכל כך רציתי לפרסם את זה בבלוג, כי, למרות שזה שיר לא מובן, עם מבנה ממש מוזר, ואפילו לא הצלחתי להלחין אותו עדיין, הוא אומר משהו חשוב, משהו שבאמת הייתי צריכה לשמוע עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
