באין ציפור שיר.
"אל תדאג," היא אמרה לי. "יהיה בסדר." |
| 10/2008
שבוע טו גו*.
הרבה עבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי.
אני חושב שהדבר הגדול ביותר היה העזיבה המפוארת שלי את העבודה. דאגתי לעשות קצת שנאניגנס [קודוס, נמז, על שהזכרת לי את המילה] במשמרת האחרונה ולהיות מופתע מהעובדה שהוצעה לי את אותה המשרה באותו השכר לכשאחזור. זה מפתה ולא מפתה בו זמנית, אני חייב להודות.
מצד אחד, די סבלתי שם. וכמו שזה נראה, המקום רק מתדרדר. מצד שני, איפה אני אמצא מקום שיקח אותי בתנאים כאלה לחצי שנה, עד שאני מתחיל ללמוד?
דסיז'נס, דסיז'נס.
היה גם אייקון, הוריי הוריי, למרות ש... לא יודע. לא אותו הדבר. חלק מהאנשים שעשו לי את אייקון לא היו. את רוב הזמן ביליתי בלהתנדב ואת השועלה האדמונית הנפלאה שלי ראיתי בדיוק פעמיים בכל השבוע שלי בת"א. אני מתחיל לתהות האם אני בכלל רוצה להגיע בשנה הבאה.
ויש לי יס בבית. ויש לי טלוויזיה LCD בבית. ואין לי אקסבוקס, שמת סופית. הטיימינג שלי זה משהו משהו, חובה לציין.
מחר משרד הפנים [להחליף תמונה בדרכון] ואז ירושלים [לשלם עבור כרטיס רכבות ואז לבלות עם השועלה הנפלאה].
חמישי ירושלים ואז הביתה ואז אולי ת"א עם אנשים מהצבא. למרות שאני לא יודע עד כמה בא לי להגיע.
בשישי שועלתי באה אלי לנסציונה. מסתמן משהו משפחתי בשישי בערב שממש לא בא לי עליו, אבל אני מניח שזה משהו שאני צריך לקבל לקראת העזיבה.
ובשבת עוד שועלה. ובראשון ביטוח לאומי. ובשני... לא יודע. ובשלישי
בשלישי.
בשלישי אני טס לשלושה וחצי חודשים, ומשאיר את הלב שלי בדירה שכורה בשכונת פלורנטין.
אני עושה את הדבר הנכון?
*ואני לא מתרגש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
