| 2/2008
צל עץ תמר ואור ירח
[או- מסיבות, תיכנונים ותובנות מוזיקליות]
סיכומסופ"ש:
היתה מסיבת יומולדת למורן בשישי בערב. הזקן שלנו בן 23. אז בהתאם למיטב המסורת, הזמנו את כל העולם ואחותו לנסציונה לחגוג.
היה בשר ואלכוהול ופשטידות [ופירה!] ומוזיקה ואנשים טובים טובים. והיתה שועלה אדמונית שעשתה את הכל יותר שמח בשבילי.
<קיטש> מתחיל להיות קשה יותר ויותר להיפרד ממנה בכל פעם מחדש. < /קיטש>
עוד הספקתי להכין לאורפרט ארוחת ערב, ולקבל הזמנה לגור איתו בתנאי שאני דואג לבשל.
אול אין אול, אני חייב לציין שהיה מוצלח. מה שכן, אני מאמין שאת האירוע הבא [אצל פודל, אפריל, קצת לפני פסח] אני לא אארגן באופן עד כדי כך פעיל*.
**
"הוא אומר שנמאס לו הלילה, הפחד, והכביש השחור."
***
טוב, מכירה פומבית של דברים שקיבלתי מהעבודה ליום המשפחה:
[1] בובת תוכי של בזק בינלאומי [בוטל, הבובה הולכת לשועלתי האדמונית. למרות שזו בובה כל-כך מכוערת, שיש סיכוי שאני ישן על הרצפה ביום חמישי]
[2] עוגיות שוקולד צ'יפס תעשייתיות שבאו בצנצנת שאני מתכוון לנצל [בוטל, מסתבר שאבא שלי נהנה מהן, מסיבה מסויימת]
***
הגעתי למסקנה בנוגע לבילוּיים- אני מעדיף לשמוע אותם בהקלטות בוטלג מאשר באלבום. כמובן שבהופעה זה עדיף, אבל לצערנו זו כבר לא ממש אפשרות. הגרסאות לשירים שמופיעות באלבומים נקיות מדי לטעמי. חסרה בהם אנרגיה, חסר בהם חספוס מסויים, חסרה בהם הזיעה והשיער שמתנפנף והקפיצות שהיו בשבילי חלק נכבד מאוד מההנאה שבהופעה. לשבת ולשמוע הבילוּיים בשקט, בישיבה, זה לא רע, אבל זה פשוט לא זה.
אני מניח שאפשר להגיד את זה על כל אמן, על כל להקה. מן הסתם, קשה לתרגם למדיה דיגיטלית את הבעת הפנים של זמר שמשקיע את כל קולו** בשיר, את הרגע בו אתה קולט שאתה מתחרה ברמקולים עם הגרון שלך, את האושר שבפידבק הזה בין הקהל לאמן, כשהוא מאריך את הפזמון רק "כדי לראות עד כמה הם יכולים לרקוד עד שיפלו". אולי זה רק כי הרבה זמן לא הייתי בהופעה אחרת.
מה שצריך זה אלבום בוטלג באיכות טובה. פשוט הקלטה של הופעה שלמה, רק בלי הרעש שהרס את ההקלטה של הופעת יומצמאות שלהם בלבונטין.
***
כפי שכבר ציינתי קודם, אני ישן אצל השועלה בת"א ביום חמישי. אה-מה-מה, גיליתי לפתע שיום חמישי זה ולנטיינ'ס. ישבתי וחשבתי מה אני יכול להביא, תוך התחשבות בעובדה שהיא מאוד לא בעניין הדובונים-לבבות-קיטש הזה [או, כמו שאני ניסחתי את זה: "תגיע עם לבבות ואתה ישן בחוץ על המדרכה."], עד שמצאתי פיתרון. אפילו התקף הפאניקה הזריז שלי שנבע מהעובדה שאני לא יודע לעטוף ומחזיק, למעשה, בזוג ידיים כל כך שמאליות שאני יכול ללחוץ לעצמי את היד, נפתר כשקרינה לקחה את הזמן להסביר לי, ועל כך תודתי לה לנצח נצחים.
***
תחפושת לפורים, תחפושת לפורים. או, לחילופין, אירוע לפורים ללכת אליו, מה שיצריך תחפושת.
רעיונות, מישהו? הצעות?
***
טוב, אני חושב שמספיק לבינתיים. לילה טוב, חברים, וזכרו- עולם בלי פילים הוא לא עולם ששווה לחיות בו.
יותם.
*איזה כיף לשקר לעצמי.
**אני כל כך גאה בעצמי על משחק המילים הזה. כל כך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
