באין ציפור שיר.
"אל תדאג," היא אמרה לי. "יהיה בסדר." |
| 4/2008
 והפעם- בלי סינים וגרזנים!
שיחה שהיתה כך היתה:
"[ספקית אינטרנט שלא ננקוב בשמה כי אני אוהב את המשכורת שלי] לשירותכם, מדבר יותם."
"אתה חייב להציל אותי."
"סליחה?"
"אתה חייב להציל אותי. אתה חייב להציל את החיים שלי."
"אדוני, אתה בטוח שהגעת למקום הנכון?"
"כן. אני יודע מי אתם. אתם תמיכה של האינטרנט. אתה תומך רשתות. אתה חייב להציל אותי."
"אדוני, תרגע בבקשה ותסביר לי מה קרה."
"נשרף לי הראוטר של בזק, ואין לי רשת פנימית. אני חייב שתביא לי ראוטר."
אדוני, אנחנו לא מחזיקים יותר ציוד שכזה, אבל אני רואה שאתה זכאי לראוטר חינם מבזק. אולי תדבר איתם?"
"דיברתי! הם לא יכולים להביא אותו לפני מחר בבוקר! אני צריך שתזרז אותם!"
"אדוני, זה משהו שתהיה חייב לדבר עם בזק לגביו."
"דיברתי איתם! הם אומרים שזה לא יכול להיעשות עד מחר בבוקר!"
"ובכן, אם זה מה שאמרו, אין לי..."
"לא! אני חייב את הרשת לפני!"
"ובכן, אדוני, אם אין לך נתב, אני לא אוכל לעזור לך."
"אני חייב את הרשת לפני מחר בבוקר! אני מוכרח!"
"טוב, אולי תגיד לי מה אתה צריך באינטרנט, אם זה מסמך ספציפי או משהו אולי אני אוכל להעביר אותו אלייך בפקס..."
"לא, אתה לא מבין, אני חייב שתהיה לי פה רשת!"
"אני מבין, אבל..."
"אתה לא מבין! אני חייב פה רשת! חייב!"
"למה!?"
"כי אחרת אני לא יכול להאכיל את הפרות!"
O_o
[מסתבר שהבחור שלנו קיבוצניק ושכל הרפת שלו ממוחשבת ומרושתת, והמחשב שולך פקודות האכלה וחליבה לכל תא ותא שם. אבל בחייאת, לא יכולת להסביר את זה קודם? ואולי, רק אולי, בצורה פחות טראומטית?]
זה בהחלט נכנס לפנתיאון, בחיי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
