| 8/2008
"מני, הטכמיון שוקע!"
אז השועלה האדמונית שלי ברגילה, ואני מצאתי לנכון להגיב בהתאם ולקחת יומיים חופש כדי שנוכל לבלות יחד.
בחיי, זו היתה החלטה מצויינת.
הגעתי אליה ביום שני ישירות מהעבודה, אחרי שבדרך נהג המונית שלי דאג להתרסק לתוך רכב אחר, והלכנו לישון.
למחרת קמנו ב10 בבוקר. ואז שוב ב12. וסופית ב14:00, כשנשלחתי אחר כבוד להביא קפה ומשהו לכרסם [קרי- "תמצא מה אתה רוצה לארוחת בוקר ותביא אותו, אני רוצה מסדרת פה בינתיים"] מבית הקפה ליד הדירה שלה. מסתבר שכריך עם סלמון זה טעים.
אחר כך יצאנו לטייל בת"א, תוך שאנחנו דואגים לעצור בכל חנות חרוזים שהאל הטוב מצא לנכון לשים על רחוב יפו, לטייל בנווה צדק ולנדוד הלוך חזור על הטיילת. לא טיילנו ככה מאז הפעם הראשונה שנפגשנו בת"א, אי שם לפני חצי שנה. התגעגעתי לזה, להליכות האלה יחד.
אחרי ארוחת הערב והיין המוצלח, עשינו את הטעות של ללכת חזרה הביתה ברגל. בתל אביב. באוגוסט. הייתם מצפים שטמפרטורות ירדו בלילה, לא? ובכן הייתם מצפים גם לחניה מדי פעם ואולי לפני שמאלה פה ושם. לעולם לא אבין את תל אביב.
למחרת קמנו [מוקדם. מאוד] ונסענו לחיפה. אני מניח שאת הלך הרוח הכללי שיאפיין את היום הזה הייתי צריך לקלוט עוד ברכבת, כשמאחורינו בחרה לשבת משפחה עם ילדים רועשים במיוחד שבחרו לצעוק בכל פעם שראו גוף מים זה או אחר מהחלון. רק החיוכים של נטלי למשמע מלמולי ה"ילד, רוצה לראות תנין מבפנים?" הצילו אותם מהינעל השירותים של הקרון, בני התשחורת הקטנים.
חיפה, חיפה. מה אגיד ומה אומר- אני מבין לחלוטין למה מורן מתעב את העיר הזאת. מי בדעתו השפויה בונה עיר על הר? בני אדם נועדו לחיות על מישורים מאוזנים, לא מאונכים. ואם יורשה לי לחזור ולהשתמש באותו שטיק ממקודם- חיפה. אוגוסט. בג'ינס. פלא שסיימתי את היום עם שפשפת עד הברכיים?
שאר היום היה סדרה של טעויות משעשעות [בראיה לאחור, כמובן. באותו הרגע זה לא היה משעשע במיוחד] שכללו אוטובוס לכיוון הלא נכון [תודה, דניאל], הגעה לקניון הלא נכון בו מסתבר שלא היה בכלל קולנוע [שוב תודה, דניאל],והרבה בלאגן עד שלבסוף הגענו ליס פלאנט הממוזג כדי לראות [שוב] את האביר האפל.
הייתי רוצה לתת כאן את שני הסנטים [שבע אגורות?] שלי לגבי הסרט, אז לכל מי שלא ראה- ספויילר אלרט. מי שכן ראה, נא לסמן את הטקסט כדי לקרוא אותו כמו שצריך.
אני לא אדבר פה על הית' לדג'ר, למרות שאהבתי מאוד את מה שהוא עשה שם. האינטרנט מלא בטורים עליו ורובם כתובים בצורה טובה הרבה יותר משלי. מה שכן אגיד זה כמה דברים:
1. אני בדרך כלל לא מסתדר עם חריגה מקאנון. אם מישהו בוחר לעשות סרט על ספר/ סדרה/ קומיקס, ראוי שיצמד לחומר המקור. כריסטופר נולן לקח את כל הטענות האלה, שקל אותן ברצינות ונעל אותן מאחורי אותו שלט "זהירות, נמר!" שדאגלס אדאמס אהב כל-כך. ואני חייב להודות שהוא עשה את זה בצורה כל כך מוצלחת, שאפילו קאנונופילים כמוני לא מתלוננים. את מה שנעשה פה אפשר לעשות בצורה טובה [סין סיטי] או בצורה איומה [גברים בחלל]. נולן עשה את זה טוב.
2. מגי ג'ילנהול. פיכסה. לזכותה יאמר שהדמות של רייצ'ל דוז היתה נוראה במעצבנותה כבר בסרט הראשון, אבל קשה לזלז בתרומה של אותה גברת ג'ילנהול לצהלות השמחה שאפפו את האולם כשפיצוץ אדיר שילח אותה בסערה השמימה. "Good riddance to bad rubbish, I say," לחשתי לשועלה כשהלהבות ליכחו את מסך הקולנוע. "חבל שלא פוצצו אותה גם בסרט הקודם."
3. כריסטיאן בייל, למרות שעדיין נשמע כמו סולן להקת מטאל בן 13 שמתעקש לעשות גראולינג עד לרמה בה הוא חייב לעצור אחרי כל ארבע מילים כדי לקחת אוויר, משחק הרבה יותר טוב כשמסכת העטלף מכסה את רוב פניו. היא מסתירה את הבעת הטמטום שהוא לובש באורך קבע וזה, לפחות, משהו לברך עליו. מורן תהה אם הרשו לו לשמור את המסכה, כי "אולי זה ישפר את המשחק שלו גם בסרטים אחרים". אני אישית בעד.
אז איפה היינו? אה כן, חיפה. אז עברנו בסופרמרקט ובמאפיה בשביל מצרכים, וחזרנו לטכניון לפיקניק. בני הצטרף אלינו והיה נחמד מאוד. נחמד עד כדי כך שכמעט ופיספסתי את הנסיעה שלי הביתה. אחרי שני אוטובוסים הגעתי לרכבת כדי לגלות את האמת המרה- נשארה רק רכבת אחת, והיא לת"א. אין לרחובות, אין לראשון. ביליתי את כל הנסיעה הארוכה והמייגעת [10 דקות בכל תחנה, למען השייח] בתפילות נואשות שעדיין תימצא מונית שירות שתואיל בטובה לקחת אותי, המזיע והמשופשף, חזרה אל ביתי הקטן והחמים בנס ציונה הקטנה והחמימה. מצאתי, נסעתי והגעתי הביתה באיזור אחת בלילה, רק כדי לגלות שהמזגן שלי לא עובד. בכיתי קצת מרוב תסכול, התקלחתי וגררתי את המאוור מהסלון. אני בחום הזה לא ישן בלי קירור, ולא מעניין אותי מה אלוף הפיקוד אומר.
והיום בבוקר הכל היה יותר טוב. השפשפת עברה, המזגן חזר לעבוד, ירדו כל העונות של בולשיט וכבונוס, גם יוריקה החדש והרואסט של בוב סאגאט. ויש לי בבית חלפיניו ושעועית [למרות שהייתי צריך לצאת למסע אל בטן האדמה הארורה בשביל שעועית שחורה נורמלית] ובשר בשביל הצ'ילי של שבת, והמשמרת לא נוראה כ"כ ומחר השועלה באה אלי לסופ"ש. לייף איז לוקינג אפ, בהחלט.
יהיה שמח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
