|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
long time
אז... עבר קצת זמן.
ימי עוברים עלי בעצלתיים, ים גדול ומעיק של לקוחות שמנוקד מדי פעם באיים קאריביים מלאי דקלים ורום זול ["אז חבר שלי, נקרא לו מני, סטודנט בטכמיון..."] שהם הלילות שאני מבלה עם השועלה האדמונית ההו-כו-נפלאה שלי.
אני מצלם די הרבה, אבל עדיין לא מרגיש שמספיק [או מספיק טוב] בכדי להצדיק את המפלצת שרכשתי לי. אני מקווה שזה ישתפר.
***
הגעתי למסקנה שעבר יותר מדי זמן בלי שיהיה איזה אירוע, ואין לזה שום קשר לבקשות הנואשות שקיבלתי מאנשים [אתם יודדעים מי אתם, סחטנים חסרי בושה שכמוכם. תבורכו]- מדובר ברצון כנה לשמח. אהא. אני נשבע. האף הזה שמתארך? הו, זו סתם אשליה.
אז איי וואז סיינג- אירוע. ומה טוב יותר, מעלה מורל יותר או חריף יותר מצ'יליקון? כלום, זה מה. ולכן מארגנים צ'יליקון. את הפסקול כבר הרכבתי, תפריטים למיניהם יבואו בהמשך.
***
לבתדודה הקטנה שלי היתה מסיבת גיוס. היא הולכת להיות מדריכת חבלה. אל אלוהים, כמה שאני זקן, אני זוכר אותה בתור פצפונת. ופתאום גיליתי שהבנדוד הצעיר שלי כבר בן 15. לא רחוק היום בו אנופף במקלי אל עבר הילדים הארורים האלה שמרעישים בין 2 ל4.
נמי הגדירה את זה מצויין: "פעם היינו מזמינים פיצה ורואים קומדיות מטופשות כל הלילה. היום אנחנו מתלבשים יפה ואוכלים גבינות ואופים פשטידות ומבינים ביין."
יש בזה משהו.
ואם במסיבות עסקינן, מסיבת יום ההולדת של ענבר היתה משעשעת מאוד. בין סיפורי ה"אז, סיפרתי לכם על הפעם בה הגדרתי רשת אלחוטית בבית זונות?..." לבין ההקלה העצומה שחשתי כשענבר התלהבה מחולצת ה"I'm so adjective, I verb nouns" שהבאתי לה ולא הייתי בטוח אם תבין את הבדיחה, היה ערב מהנה. אני הייתי שפוך מעייפות, אמנם, וההתנודדות שלי בדרך לפיצה/גלידה שהוכרזה באופטימיות אגב יציאתנו מהמ.א.ש היתה פחות מעודף אלכוהול ויותר מחוסר שינה [אבל הפיצה היתה מצויינת. טוני וספה, אתה אלוה] אבל זה לא חסך מאיתנו רגעים מבדרים שהייתי מפרט פה אם לא הייתי שוכח אותם בשינה דמויית התרדמת שנפלנו אליה שועלתי ואני עם ההגעה הביתה.
***
השועלה עובדת קשה [nothing new there, har har, enormous laugh from crowd], לדיד יש גן חיות בבית, יובל מתחרה בי עם ליל תרביחים בעמקחפר וענבר טסה לארה"ב לראות את סטיבן [לינץ'] וקונאן [אוברייאן]- מה שמציב אותה בסולם המגניבות אי שם בין סטיב מק'ווין לקריס קריסטופרסון [אין שגיאת כתיב! בחיי, בדקתי! השם שלו נרשם עם קו"ף].
ורק לי אין משהו מיוחד. חוץ מאישה שאני אוהב מאוד. ונסיעה מתקרבת לחו"ל. ואפרנטלי יותר כסף משחשבתי. ואישה שאני אוהב מאוד. אני יודע שאמרתי את זה כבר, אבל זה באמת מאוד.
***
ועידות לבזק, יו וויל בי דה אנד אוב מי.
I forbid you from tourtering this man!
Well asking nicely didn't damn work, now, did it?! and "Pretty Please With Sprinkels On Top" is not a recognized method of interogation!
| |
לילה.
טוב, חצות ומשהו, לא כזה לילה. בטח לא למי שלא נרדם עד ארבע בבוקר.
נפלה עלי מוזה לשבת ולכתוב, ובאמצע הפרק השני [טוב, לא באמת אמצע. יותר כמו תחילת האמצע. או יותר נכון, תחילת האמצע של ההתחלה] פתאום עלה לי רעיון לכתבה.
מיד פתחתי מסמך וורד חדש וכתבתי משהו על "עשר תובנות קוסמיות שלא צריך לנסוע עד הודו בשבילן". יצא מעט אפור יותר משחשבתי, מעט דכאוני יותר, אבל לא זו הנקודה.
הנקודה היא שבזמן שאני יושב כאן בבית הזה שנם את שנתו בשלווה, ברווז גומי מהבהב בצבעי LED זוהרים מתחת למסך המחשב שלי ו"Vladivostok FM" מתנגן לי באוזניות, לרגע הרגשתי את היד שלה על בסיס הצוואר שלי. עורה בעורי; מגעה מצית בי, כמו תמיד, אש של צמרמורות.
ואחרי שבריר שניה, זה נעלם.
...
עד יום שלישי.
***
רכשתי את "בוהק הלבנה" ואת "צריחת האנפה", שניהם לליאן הרן [אק"א ג'יליאן רובינשטיין]. את "בוהק" כבר סיימתי היום בהפסקות בלימודים, את השני אתחיל עודמעט. מוזר שבוהק ישב אצלי באנגלית קרוב לחצי שנה ולא התקדמתי בו מעבר לפרק השלישי, בעוד שסופרים כמו פראצ'ט אני גומע רק באנגלית בקצב מכובד להפליא.
זה "התחדשות" אול אובר אגאין, אני אומר לכם.
***
צריך לנסות לאחר את המשמרת שלי בשישי, כדי שאולי אספיק לנסוע לרמת השרון עוד השבוע. האם יתכן שאת ערב שבועות האלטרנטיבי שאני מתכנן אתעד בניקון די40 משל עצמי?
בכל מקרה, אנשים כבר החלו לאשר את השתתפותם. ויהיה יין וגבינות ופשטידות וכבר התחלתי לארגן ת'ים מוזיקלי. זה של שני האירועים האחרונים [צ'ינגון ובלקן ביט בוקס לצ'יליקון והמיטב של קרידנס קלירווטר ריבייבל למיטפסט עצמאות] הוכיחו עצמם כמוצלחים עד מאוד ותרמו לאווירה. אסור לשבור את הרצף. [:
וצריך לברר בדיוק איזה שיר זה של אהוד בנאי.
| |
 קם הדבר ונהיה
קיבוץ חדש יש בארצנו, ושם הולם לו- "תל-צ'יליקון".
מקימיו:
בקיבוץ נוהגים לערוך ארוחות משותפות, במיטב המסורת:
ונהנים מחיים בצל הטבע ובעלי-החיים:
בקרו בקיבוץ, חברים, בקרו בו בהמוניכם.
***
בקיצוור נמרץ- היה ממש כיף.
היו מאכלים טעימים [אם כי העוף התייבש לי מעט, ועל כך- אתנצל], היתה מוזיקה איכותית, היו אנשים טובים [למרות ההברזה ההמונית] והיה קנקן של בלאדי מרי שעשה את הכל מעט יותר רגוע [:
הצ'ילי.קון.קארנג' הבא: ספטמבר 08.
והלינה עם שועלתי האדמונית מוכיחה עצמה שוב ושוב בתור השינה הטובה ביותר.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
