|
קטעים בקטגוריה: ..
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
long time
אז... עבר קצת זמן.
ימי עוברים עלי בעצלתיים, ים גדול ומעיק של לקוחות שמנוקד מדי פעם באיים קאריביים מלאי דקלים ורום זול ["אז חבר שלי, נקרא לו מני, סטודנט בטכמיון..."] שהם הלילות שאני מבלה עם השועלה האדמונית ההו-כו-נפלאה שלי.
אני מצלם די הרבה, אבל עדיין לא מרגיש שמספיק [או מספיק טוב] בכדי להצדיק את המפלצת שרכשתי לי. אני מקווה שזה ישתפר.
***
הגעתי למסקנה שעבר יותר מדי זמן בלי שיהיה איזה אירוע, ואין לזה שום קשר לבקשות הנואשות שקיבלתי מאנשים [אתם יודדעים מי אתם, סחטנים חסרי בושה שכמוכם. תבורכו]- מדובר ברצון כנה לשמח. אהא. אני נשבע. האף הזה שמתארך? הו, זו סתם אשליה.
אז איי וואז סיינג- אירוע. ומה טוב יותר, מעלה מורל יותר או חריף יותר מצ'יליקון? כלום, זה מה. ולכן מארגנים צ'יליקון. את הפסקול כבר הרכבתי, תפריטים למיניהם יבואו בהמשך.
***
לבתדודה הקטנה שלי היתה מסיבת גיוס. היא הולכת להיות מדריכת חבלה. אל אלוהים, כמה שאני זקן, אני זוכר אותה בתור פצפונת. ופתאום גיליתי שהבנדוד הצעיר שלי כבר בן 15. לא רחוק היום בו אנופף במקלי אל עבר הילדים הארורים האלה שמרעישים בין 2 ל4.
נמי הגדירה את זה מצויין: "פעם היינו מזמינים פיצה ורואים קומדיות מטופשות כל הלילה. היום אנחנו מתלבשים יפה ואוכלים גבינות ואופים פשטידות ומבינים ביין."
יש בזה משהו.
ואם במסיבות עסקינן, מסיבת יום ההולדת של ענבר היתה משעשעת מאוד. בין סיפורי ה"אז, סיפרתי לכם על הפעם בה הגדרתי רשת אלחוטית בבית זונות?..." לבין ההקלה העצומה שחשתי כשענבר התלהבה מחולצת ה"I'm so adjective, I verb nouns" שהבאתי לה ולא הייתי בטוח אם תבין את הבדיחה, היה ערב מהנה. אני הייתי שפוך מעייפות, אמנם, וההתנודדות שלי בדרך לפיצה/גלידה שהוכרזה באופטימיות אגב יציאתנו מהמ.א.ש היתה פחות מעודף אלכוהול ויותר מחוסר שינה [אבל הפיצה היתה מצויינת. טוני וספה, אתה אלוה] אבל זה לא חסך מאיתנו רגעים מבדרים שהייתי מפרט פה אם לא הייתי שוכח אותם בשינה דמויית התרדמת שנפלנו אליה שועלתי ואני עם ההגעה הביתה.
***
השועלה עובדת קשה [nothing new there, har har, enormous laugh from crowd], לדיד יש גן חיות בבית, יובל מתחרה בי עם ליל תרביחים בעמקחפר וענבר טסה לארה"ב לראות את סטיבן [לינץ'] וקונאן [אוברייאן]- מה שמציב אותה בסולם המגניבות אי שם בין סטיב מק'ווין לקריס קריסטופרסון [אין שגיאת כתיב! בחיי, בדקתי! השם שלו נרשם עם קו"ף].
ורק לי אין משהו מיוחד. חוץ מאישה שאני אוהב מאוד. ונסיעה מתקרבת לחו"ל. ואפרנטלי יותר כסף משחשבתי. ואישה שאני אוהב מאוד. אני יודע שאמרתי את זה כבר, אבל זה באמת מאוד.
***
ועידות לבזק, יו וויל בי דה אנד אוב מי.
I forbid you from tourtering this man!
Well asking nicely didn't damn work, now, did it?! and "Pretty Please With Sprinkels On Top" is not a recognized method of interogation!
| |
Ha, So This Is What a Sick Day Feels Like.
[או: הפרק בו דברים מתחילים להסתדר לבסוף]
איזה כיף [ציניות], איבדתי את הקול. המוצא הישר מתבקש להחזיר אותו אלי, למרות שיש מי שיתלונן.
מסתבר ששתי תחזיות שנתתי פה בעבר התגשמו:
"הוזמנתי למסיבת קריסמס ב24
לחודש- ואני בהחלט רוצה להגיע. את הקודמת פיספסתי עקב עצלנות וטיפשות, לא
טעות שאני מתכנן לחזור עליה בזמן הקרוב. אבל מעניין לשים לב שהמוניטין
שיצאו לי כפסיליטייטור גדלו לרמה שאנשים מבקשים ממני פרטים, ואני אפילו לא
חלק מהארגון.
הוזמנתי למסיבני- אין מצב שאני לא שם. ובי נשבעתי, בשם כל
אבות אבותיי הוויקינגים, שאני עוד אתחוב למישהו את הדיג' ישר באחוריים אם
יחזרו על עצמן השטויות מפעם קודמת."
חוויות מהקריסמס פארטי-
היה מוצלח בהחלט. המוזיקה היתה איכותית, השיחה קולחת והנערות יפות. בין העובדות אותן למדתי באותו האירוע:
-העבודה שלי מספקת אנקדוטות מסיבתיות למכביר.
-גיימרוּס ציצוּס, או "הגיימרית הנשית", הוא לא יצור מיתולוגי, למרות כל מה שהאמנתי בו עד היום.
-אני יודע לבשל.
תמונות בפליקר. או ליתר דיוק, פה.
חוויות מהמסיבני-
מזמן לא נהניתי ככה. בפעם האחרונה למשל, על שלל השמחה שהיתה, היו כמה דברים שהרגיזו. אנשים עם דיג', למשל.
הפעם, נראה שדווקא היה מצומצם יותר. לא מצאתי עצמי נסחב לוויכוחים מרגיזים, לא העירו אותי מנוולים, היה ויסקי טוב [*שיעול, שיעול* אני יודע לבחור סינגל מאלט איכותי *שיעול, שיעול*] והיתה גם שועלה אדמונית מסויימת. אני שמח.
ראינו ריפר מדנס וגברים בגטקס והידע שלי בשני הסרטים האלה כמעט אוניברסלי, ככה שלא הבכתי את עצמי, והוכחתי אחת ולתמיד שסיפור ה"ADSL בסין" מפיל על הרצפה בכל פעם.
תמונות בפליקר. אין ליתר דיוק, זה שם.
...והיום, כשקמתי, התברר לי שאין לי קול. צלצתי לעבודה, חרחרתי להם קצת בטלפון והם שיחררו אותי לדרכי.
ומאז אני באינפוזיית תה.
אני שונא תה.
***עדכון***
השועלה התקשרה. 
| |
The Miles Have Ended, And I Have Slept.
בואו התקבצו, ידידים, והקשיבו למעללי אתמול:
היה נחמד מאוד.
פרטים?
אז בשביל זה צריך ללכת קצת אחורה.
יום חמישי-
משמרת ערב, בא אלי חבר מהצוות ואומר שקופצים "כמה חבר'ה" לשתות בירה אחרי העבודה, בסביבות חצות. מתחשק לי להצטרף?
למה לא, אמרתי. אני אשמח ללכת למקום שיפריך את התיאוריה שלי שפאבים בפתחתיקווה are doomed from the start.
מתברר ש"כמה חבר'ה" זה דרך יפה להגיד 15 איש. הגענו, ולחוסר הפתעתי, התברר שהבירה הכי כהה שיש להם היא [*טפו*] טובורג. אבל אל יאוש, אסור להזניח את חובתי כאלכוהוליסט. או כמו שאומר מורן- "באין ציפור שיר, שותים גם טובורג".
4 בירות [ואני מותח כאן את גבולות המונח "בירה" באופן די רציני] וכמה צ'ייסרים של ג'יימיסון אח"כ זזנו, תוך שירה בקולות מאוד רמים, לכיוון הבית.
עכשיו, חברים, הגיע הזמן לחידה המתמטית של היום:
אם יותם חוזר הביתה ב4 בבוקר ויוצא לעבודה בשבע- כמה הפוך הוא יהיה במהלך המשמרת שלו?
חזרתי בשש וחצי הביתה, סגרתי כמה טלפונים בשביל הערב ונכנסתי לישון.
פאסט-פורוורד שעתיים, השעה רבע לעשר ואני קם, מתקלח ויוצא.
אספנו את מי שצריך והתחלנו בדרכנו הארוכה בגשם השוטף אל הM.A.S.H, לחגוג את היומולדת של פרנצ'י באווירה עתירת אלכוהול.
מה אומר ומה ארחיב- אני עדיין אוהב את המאש. האווירה הביתית, האלכוהול הטוב, וכמובן- המלצריות הבלונדיניות.
סיפרתי את סיפור פרנצ'י מפעיל הבובות, שרנו את "פייר, ההומלס הצרפתי היחיד בניו-יורק" ועשינו חיים.
נעמי עשתה את ההחלטה הנכונה והפקידה את בחירת המשקאות בשבילה לי ולפרנצ'י. הפינק ליידי שהזמנתי לה השאיר אותה מחייכת עד שפרנצ'י הביא לה קלואה וקיבל ממנה ממנה הצעת נישואים בתמורה.
בסיכום זריז- נהנתי. למרות שנסיבות מסויימות מנעו ממני לשתות לשוכרה כמו שתיכננתי וגרמו לי להתעסק בטיפול באנשים אחרים במקום, היה לי כיף. אחרי הכל, חוק הפאבים מספר 36 מחייב אותי לעזור למישהו שמשתכר ומרגיש לא טוב.
No Good Deed Goes Unpunished.
תמונות בפליקר, כרגיל.
Stay sharp, the night's still young.
בופס.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
