|
קטעים בקטגוריה: ``.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
שבוע טו גו*.
הרבה עבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי.
אני חושב שהדבר הגדול ביותר היה העזיבה המפוארת שלי את העבודה. דאגתי לעשות קצת שנאניגנס [קודוס, נמז, על שהזכרת לי את המילה] במשמרת האחרונה ולהיות מופתע מהעובדה שהוצעה לי את אותה המשרה באותו השכר לכשאחזור. זה מפתה ולא מפתה בו זמנית, אני חייב להודות.
מצד אחד, די סבלתי שם. וכמו שזה נראה, המקום רק מתדרדר. מצד שני, איפה אני אמצא מקום שיקח אותי בתנאים כאלה לחצי שנה, עד שאני מתחיל ללמוד?
דסיז'נס, דסיז'נס.
היה גם אייקון, הוריי הוריי, למרות ש... לא יודע. לא אותו הדבר. חלק מהאנשים שעשו לי את אייקון לא היו. את רוב הזמן ביליתי בלהתנדב ואת השועלה האדמונית הנפלאה שלי ראיתי בדיוק פעמיים בכל השבוע שלי בת"א. אני מתחיל לתהות האם אני בכלל רוצה להגיע בשנה הבאה.
ויש לי יס בבית. ויש לי טלוויזיה LCD בבית. ואין לי אקסבוקס, שמת סופית. הטיימינג שלי זה משהו משהו, חובה לציין.
מחר משרד הפנים [להחליף תמונה בדרכון] ואז ירושלים [לשלם עבור כרטיס רכבות ואז לבלות עם השועלה הנפלאה].
חמישי ירושלים ואז הביתה ואז אולי ת"א עם אנשים מהצבא. למרות שאני לא יודע עד כמה בא לי להגיע.
בשישי שועלתי באה אלי לנסציונה. מסתמן משהו משפחתי בשישי בערב שממש לא בא לי עליו, אבל אני מניח שזה משהו שאני צריך לקבל לקראת העזיבה.
ובשבת עוד שועלה. ובראשון ביטוח לאומי. ובשני... לא יודע. ובשלישי
בשלישי.
בשלישי אני טס לשלושה וחצי חודשים, ומשאיר את הלב שלי בדירה שכורה בשכונת פלורנטין.
אני עושה את הדבר הנכון?
*ואני לא מתרגש.
| |
אנטרופיה*
מצד אחד, דברים בזמן האחרון נראים רק כמתפוררים. הפורום נסגר, המסיבני נראה כמאבד תאוצה [אם כמות המגיעים לעומת כמות המבריזים היא אינדיקציה כלשהי. אפילו נשארו פנקיקיי-קת'ולהו עודפים, וזה לבד מספיק בכדי לגרום לכך שאת מבטי התדהמה על פניהם של מי שנכחו כבר במסיבני זה אחר אפשר לראות מהחלל בעין בלתי מזויינת], העבודה נהיית אפילו יותר עינוי מזויין מבדרך כלל.
גם דברים מוחשיים יותר מראים סימנים של עייפות החומר. היום הודיעו לי רשמית שהאקס בוקס האהוב שלי מעבר לגבול התיקון [אורידיקה גלדריאל ברנז, נוחי בשלום], המתקן הארור של המים הארורים דולף מהתחתית במקום מהברז בפעם השניה מאז התיקון שלו לפני 24 שעות, ואפילו מתלה המגבות באמבטיה שלי הכריז על תשישות מבנית א-לינארית [אני אוהב אותך, אדון דאגלס] וצנח, על דעת עצמו, אל רצפת המקלחת. טוב, אני מניח שזה לא לחלוטין על דעת עצמו- לכוח המשיכה ודר היה דבר או שניים לתרום לנושא. אבל הנקודה בעינה עומדת.
מצד שני, יש גם דברים שמשתפרים. היחסים ביני לבין שועלתי האדמונית, למשל. "בכל יום שעובר, אני אוהב אותה יותר", אם תורשה לי פראפראזה קלילה על שירו של שלמה ארצי.
יש בה משהו שמרגיע אותי. עושה אותי שלם יותר.
If you want a lover
Ill do anything you ask me to
And if you want another kind of love
Ill wear a mask for you
If you want a partner
Take my hand, or
if you want to strike me down in anger
Here I stand
Im your man
יהיה בסדר, אני מניח.
* "...כשלמדתי בשיעורי ביולוגיה על אנטרופיה, העובדה שכל המערכות בטבע מתפוררות לאט לאט, שמחתי כל כך! זה נראה לי כמו רעיון מוצלח!..."
ג'ורג' דניס פטריק קארלין, 1937-2008
| |
 קם הדבר ונהיה
קיבוץ חדש יש בארצנו, ושם הולם לו- "תל-צ'יליקון".
מקימיו:
בקיבוץ נוהגים לערוך ארוחות משותפות, במיטב המסורת:
ונהנים מחיים בצל הטבע ובעלי-החיים:
בקרו בקיבוץ, חברים, בקרו בו בהמוניכם.
***
בקיצוור נמרץ- היה ממש כיף.
היו מאכלים טעימים [אם כי העוף התייבש לי מעט, ועל כך- אתנצל], היתה מוזיקה איכותית, היו אנשים טובים [למרות ההברזה ההמונית] והיה קנקן של בלאדי מרי שעשה את הכל מעט יותר רגוע [:
הצ'ילי.קון.קארנג' הבא: ספטמבר 08.
והלינה עם שועלתי האדמונית מוכיחה עצמה שוב ושוב בתור השינה הטובה ביותר.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
