תמיד אמרו לי שהכי טוב זה להתידד עם כל האנשים שיש, אפילו אם לא תמיד הם הכי אהובים עליך בעולם
ולא לומר עליהם שום דבר רע מאחורי הגב, כי זו ידידות מדומה. ואח"כ, במצבים לא טובים, לא יהיה להם שום דבר נגדך.
ואולי לא יהיו בכלל מצבים לא טובים אם אני אמנע ממעשים כאלה.
הרגשתי טובה יותר מאנשים מסוימים
ועכשיו אני מבינה שהגעתי לרמה ילדותית ודוחה, וזה רק מוכיח עד כמה אני לא טובה מהם.
משהו גרם לי להשתנות בצורה נוראית
מה עלה לי לראש וגרם לי לשכוח את כל היושר, ההגינות והטוב שבניתי בעצמי ?
כל אמונה שלי, כל עיקרון, מתבסס על משהו גדול וכללי יותר - להיות בן אדם טוב.
ולאיפה נעלמתי בתוך כל השגרה המוזרה הזאתי ?
ממתי אני לא מעריכה רגשות של אנשים ומזלזלת בהם, אפילו אם אני לא מודה בזה בפני אפחד, בגלל כל מיני מחשבות של אנשים אחרים ?
לאיפה כל השאיפות שלי להנהיג ולהפוך את העולם או לפחות את סביבתי הקרובה למקום טוב יותר נעלמו ?! ליצור קול משלי שאף אחד לא יהסס ללכת אחריו.
כי רק החלשים הולכים בעיוורון אחרי הזרם.
'מושפעת'. זו אחת המילים הכי מעצבנות שמישהו יכול לכנות אותי.
אולי כי לפעמים זה כל כך נכון, עד שבא לי לרצוח מישהו.
שכחתי שצחוקים מפגרים משפיעים לטווח הארוך גם, מעבר להנאה רגעית
אני בזה לחלק הזה שבי. אני אשנה אותו. הפכתי להיות מה שתמיד נגעלתי ממנו.
אסור לי לשכוח מאיפה באתי לעולם. זה לא כאילו היו לי חיים כאלה נפלאים תמיד..
אם חשבתם לרגע שאיבדתם אותי בין על הלחץ והשגרה שלפעמים ולרוב לא כוללת אותי
אל תרגישו לבד, גם אני איבדתי את עצמי.