פלסטרים מעופפים

טקס הסיום היה בעצם טקס הכומתה הסגולה

מסע הכומתה עצמו היה מטורף

הגעתי עם רגליים משופשפות ועוד לקחתי על עצמי את הפק"ל מים ששוקל כ15 קילו

אחרי 10 ק"מ של מסע אני מתחיל לבכות

כואב לי מאוד בשתי הרגליים

אני לא יכול לדרוך על כפות הרגליים

ואין לי מי שיעזור לי

נשארו 35 ק"מ ואני חסר אונים

מסביבי עוד הרבה אנשים מתקשים

שומעים נשימות ונשיפות חזקות ממש מכל הכיוונים

עוד חייל צולע ומתקשה לסיים את המסע כמוני

לקראת הסוף כבר פותחים אלונקות

האלונקות משיגות אותי, אני לא מסוגל לרוץ אליהן

אני והסרס"פ שלידי מנסים להגיע אבל אני לא מצליח

פתאום ברג אחד התפוצץ לי האף, כולי התמלאתי דם, וזהו שם נגמר בשבילי המסע,

3 ק"מ לפני קו הסיום

אני מתחיל ללכת ברגל, השמש מספיקה לזרוח, וכל הפצועים שנשארו מאחור מסיימים את המסע ביחד.

שעה וחצי הדימום לא הפסיק וכולי נראיתי כמו גופה

זה שווה את זה

הסיפוק האישי, שאתה יודע שסיימת מסע כומתה בחטיבת גבעתי!

שבכית עם דמעות בעינים מעל ל4 שעות.

אבל למרות הכל סיימת את המסע.

סיימת טירונות

אתה מוסמך רובאי 05

אתה מאגיסט!

הרגילה נגמרת מחר

לא היתה לי בחורה ברגילה, למה?

נמאס כבר כולן ממש אבל ממש מתחילות לעצבן

כמה אפשר לסנן ולהמציא תירוצים! כמה???

ממחר, אימון מתקדם בגבעתי

אחרי זה מתחילים עם עזה

נתראה על שער העיתון