ניו יורק, אותו כרך סואן, אפל וקשוח, אורבני להחריד ומכוסה בטון בו בחרנו להתגורר בשנתיים הקרובות מצליח לפעמים, במחי הבלחות מפתיעות של משטחי מזח עץ יפה, כמה אדניות של פטוניות עליזות וכמובן צי רומנטי של ספינות מפרש ותיקות ונאמנות, על תרניהן, חבליהן וצליליהן החורקניים, להפוך לעיירת נמל ציורית ותמימה. אבל לא באמת, כי הרי אי אפשר להתעלם מהמסך האחורי, הרקע ההיי-טקי לכל סצנת הספנות הזאת. גורדי שחקים, מישורים אנכיים של זכוכית ומתכת נוצצות נישאים מאחור ותוחמים את השמים, האור יוצר בהם צורות גיאומטריות מעניינות, תאווה לעיניים.
השילוב שמתקבל הוא יחיד במינו, והאוירה קסומה לחלוטין. הסתובבנו שם עם ראש בשמים עד לכדי נקע בצוואר. אם לחטוא בפלצנות לרגע, בואו נסכם שלסי-פורט ניו-יורק יש וואחד ג'ניוס לוצ'י.
גות'אם סיטי אבל באור יום.
וקברניט לו (פוק!) רגל מעץ.
ספינת המפרש "פקינג", משייטת בשבעת הימים כבר קרוב למאה שנים.
המזח - לא רק יפה אלא גם רוחני (אחלה בריזה).
ואפילו יש כאלה שמשתמשים בספינות כל יום, בשביל להגיע לעבודה למשל.
מזח יש, אויר טוב יש, אז איפה בתי הקפה? הלו, אמריקה, רק דונטס וסטארבקס יש לכם בראש?!
לאן שלא מביטים, חבלי הספינות הישנות שורטים את הנוף העירוני המוכר.
עריכה:
קלטו את השידרוג בתמונות - נאו דאטס מור לייק איט!
סחתיין למעדומה אלופת ישראללללל!!! תבורכי מותק, בנים זכרים לרוב, רק בריאות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
