טיטולים והעיר הקטנה - בקצה מערב

יום הכיפורים כיפר על כל התקופה הקשה שעברה עלינו לאחרונה. מי שקופץ ואומר שזה לא כל כך קשה לאכול עשר מנות במסעדה צרפתית, שיחשוב שנית. שיחשוב בייחוד על לאכול עשר פליטות על הכתף ביום או על עשר פעמים להחליף חיתול עם קקי* או על לקום עשר פעמים בלילה. מי שמגדל תינוקות קטנים זוכה בעינינו להערכה גדולה באופן מיידי. שכנה סיפרה לנו על מישהי שהלכה על מדרכה צרה בשכונה הדוסית שלנו, ועברה על פני אישה עם עגלה כפולה והרבה ילדים. המישהי התעצבנה ושאלה בתוכחה את האישה: כמה ילדים את עוד מתכוונת להביא?! והאישה ענתה לה: 6 מליון!

צ'ה.

ובחזרה מיום השואה ליום הכיפור. למרות (בגלל) שעברנו על כל האיסורים הבולטים (חיחי) של היום הזה, הוא היה משובב נפש ואיפשר לנו למלא מצברים לקראת אוקטובר, שבסופו, כמה מרענן, מגיעות לביקור שתי אמהותינו. בעיקרון, לגור רחוק מהסבתות זה מאוד משחרר, בייחוד אם כמונו, גם אתם לא סובלים שאומרים לכם איך לעשות דברים / מנסים ללמד אתכם את מה שאתם כבר ממזמן יודעים / מזלזלים באינטלגנציה שלכם באופן כללי. מצד שני זה מאוד מעצבן, בייחוד אם כמונו, גם אתם אוהבים לקחת הביתה קצת אוכל אחרי הארוחה של יום שישי / להשתמש בשירותי ביביסיטר מבלי לשלם עליהם / שמישהו מתלהב מהילדים שלכם. אבל שוין, מה לנו כי נלין. תכלס, התרגלנו כבר. בכל מקרה יש המון שמחה, התרגשות ותכנוני תוכניות לקראת הביקור של שתי הגברות הכבודות, עליו ידענו עוד לפני שעזבנו. בפוסט ההוא, בניגוד לעכשיו, א. היינו מצחיקים הרבה יותר, ב. היה לנו אכפת ממה שהן חושבות. יחד עם זאת, על-מנת לצמצם במעט את הביקורת על איך שאנחנו חיים, כמה שינויים קטנים (פחחחח) יצטרכו להעשות. שוב יועפו כל הצעצועים האיומים בהם אוהבים, כמה מביך, ילדינו לשחק. שנתיים מאוחר יותר, תינוקת אחת יותר, בית אחר ביבשת אחרת, אבל דבר לא באמת השתנה מאז. החתולים עדיין מתגלגלים מתחת למיטות, והחפצים האטרקטיביים ביותר למשחק הם קנקליה הריקים של קוקה-קולה ולא גדג'טיה הצבעוניים של טויז אר אס.

יש רק דבר אחד שהסבתות לא יודעות, וזה שאנחנו מתכוננים לטחון אותן כל ערב בביביסיטר ושהקמנו להן מאחורי הגב את האתר WorkYourGrandma.com. ראבק, גם לנו מגיע לצאת מהסרט, וללכת לסרט פעם בשנה, ואם המחיר של זה הוא לזייף בהצלחה חזות של משק בית נורמטיבי למשך שבועיים, אז כאן אנחנו נתחיל לשלם. בזיעה.  

*ובלי שום קשר, ציטוט מהסרט החדש של רובין וויליאמס הכפרה: "פוליטיקאים הם כמו חיתולים. את שניהם צריך להחליף בתדירות גבוהה בגלל אותן הסיבות".