טיטולים והעיר הקטנה - בקצה מערב

קרי: "מה קורה עם הגנרל, הוא כבר חצי שעה משחק בשקט בחדר שלו".

ביג: "נו?"

קרי: "זה נראה לי מאוד חשוד".

הגנרל (צועק מחדרו): "אמא! אבא! ת-צ-ל-ם!!!"

קרי (אנחה נואשת): "הו לא, מה הפעם?"

[האמן והיצירה: תהליכי למידה של כאוס באמנות פלסטית בת-זמננו, מתוך התערוכה "צבע לבן בחלל מבולגן"]

סטאדי-קייס: גליל טישו.

 מיצג: "קומפוזיציות של עצמים שימושיים במרחב" נוב' 2006. (רדיאטור וצעצועים על שטיח שעיר, נייר טישו).

האומן נותן חיים לגלי אנרגית החום שפולט המכשיר ע"י פיזור טישו חד שכבתי ברחבי החדר. הוא יצר הצטברות של נייר בקרבת המכשיר, ובמעבר מתווך לתווך, מתמעט חומר הנייר, בדומה להתנהגות הפיזיקלית של אנרגיית החום.

 פרט:  "גליל טישו, קופסא צהובה". כרגע נמצא בהשאלה לתערוכה במומה, ניו-יורק.

לראשונה מסתכן האומן וחושף את המקור, הגליל עצמו. ניתן לראות בבירור השפעות של עבודותיו של אנדי וורהול

מחד ושל מונדריאן, מאידך.

לסקיצה הזאת מייחס האומן את פריצת הדרך האמנותית לה זכה לאחר שלמד את נושא הכאוס במשך חודשים. האומן עוטף בקפידה את שקע החשמל, לו הוא מייחס יכולות מיסטיות (האומן התוודה כי תוך כדי תהליך היצירה לחש לשקע בהערצה "זה מחפיד").

 "טישו במקום תינוק", טריפטיך, נוב' 2006.

האומן מנסה לאיין את אחותו התינוקת, ומחליף את הנפח שתפסה בכסאה ע"י פלאף פוסטמודרני של טישו לבן. מבקרי אומנות מאוחרים נוטים לייחס ליצירה זו אופי של משאלת לב, של מי שנגזלה ממנו תשומת הלב הבלעדית של הוריו.

 "גאווה - און, שואו - אוף" (תמונה מתוך ערב ההשקה של התערוכה בביאנלה בוונציה, האומן מארח בסטודיו,

מאפשר הצצה נדירה על תהליך העבודה שלו ומספר בגילוי לב על יצירותיו).

"טוב, אני את שלי עשיתי, עכשיו אתם תסדרו כאן, אני הולך" (האומן מואס בצלמים והולך).

מאוחר יותר נשמע צועק בחלל התצוגה: "התמסחרנו והפכנו בורגנים. השנה אתנסה במגבונים!"

"כדאי להגיע מנוזלים" (הוושינגטון טוסט)

"תערוכה חשובה, עשיתי בטיטול מרוב התלהבות" (הניו-יורק טייטס)

"לא צריך להחליף לו" (אבא)

"האודישנים לעוזרת הבית מועטים עד לא קיימים" (צביקה הדר)

"ישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה" (הארץ)