פעם כשהייתי צעיר

הבטחתי לעצמי שאף אחד לא יראה אותי עירום

ומאז הפרתי את ההבטחה הזאת

עם בנות זוג

והרופא מהצו הראשון

וזה כנראה מטומטם

אני כבר בן 34 ועדיין יש לי אישיוז עם עירום

מעניין אם כולם מרגישים ככה ובגלל זה יש את הסיפור בבראשית

או שכולם מרגישים ככה בגלל שהם קראו את הסיפור בבראשית

כנראה שילוב

פעם הייתי בדכאון וכלום לא עזר

ושתיתי קפה ונהייתי עייף יותר

אני רוצה לדבר עם כולם בתור לקפה

אבל אני קצת שונא אנשים, אני נזכר

ואני חייב להגן על עצמי מפניהם

לפעמים אני שוב הילד

שכולאים אותו בשירותים או שנאלץ לעמוד עם הברכיים על אורז למשך שעה או חצי שעה,

זה כמבן תלוי בחומרת המעשה

וכשנשברה המרית מעץ על כף היד שלי - זאת כמובן אשמתי הבלעדית -

אז אני מעניש את עצמי לפני שאחרים יוכלו

או איזשהו קשקוש פסיכולוגי כזה

פתחתי לעצמי 730 חוקים מחמירים

כדי שאני אהיה טוב ומוסרי ובסדר

אבל בעיקר אני רוצה להיות איתך וזה אסור

כי את מאורסת

ואני ממש רוצה להיות איתך - כנראה יותר מהכל

וגם כמובן אני לא רוצה

אני רוצה בעיקר לספר לעצמי שיש בי תשוקה בהמתית כמו אש כמו בסרטים

שתטריף אותי ואני אעבור על החוקים של עצמי

ואז אני מדמיין את עצמי נוסע בקדילק אדומה ותופס 2 נתיבים

כאילו רוצה להיות איתך

ולספר סיפור מעניין על עצמי

ולא הסיפור המשעמם שאני מספר בדייטים שאני מחבל מהם מראש

אני בדיוק כמו אחרים שלא יכלו לשלוט על התאווה שלהם

אבל התאווה שלי מזמן כבר נכבשה

ונלכדה ברשת וכספת

אפשר לאלף כלב

אבל אי אפשר לשחרר כלב מאולף

לקחתי את כל המסתורין בחיים ושמתי את זה

בבקבוקי מעבדה

אצלי תמיד הפחד גדול יותר מהאפשרות

אני כבר החלטתי שאני אמות מבלי לדעת את הטעם של השפתיים שלך

כבר הלכתי לעתיד וראיתי איך זה לא עובד בינינו ולכן גם אין טעם שאגיד משהו

את תתחתני

ואולי בחתונה תגידי לי שאת בעצם אוהבת אותי

ואני כרגיל אתעלם ואחייך

ושנינו נבנה על זה שהיית שיכורה ושאני שכחתי

למרות שלא שכחתי

ועכשיו אני רק כותב לעצמי סיפור נחמה שאחזור אליו עוד שנה ואצחק

כי הסיפור עצמו הוא בקבוקי המעבדה

ואני אצחק על עצמי למרות שתמיד ידעתי שנולדתי עם החוק של המשפחה שלי צרוב עליי -

אין אהבה, יש רק תאווה