אני מוצא את עצמי שוב בדכאון
זה כבר לא כל כך נפוץ
בד"כ העבודה מצליחה להסיח אותי מספיק
היום אני עצוב במיוחד
וקראתי את כל הפוסטים פה - הישנים והחדשים
והרגשתי המון אמפתיה לעצמי
כל קטע פה קצת מוזר, מורכב, וואלה כבד להחריד
כאילו אני מנסה לקחת כאב אינסופי ולמצוא לו צורות ובגדים שונים
כדי להסביר אותו לאחרים ובעיקר לעצמי
וגם ההסבר הפשוט נורא מורכב
אני כל הזמן מחלק את הכאב, אבל יש שארית ענקית שנגררת
אני צריך לעשות שינוי
הפעם באמת
כל פעם אני כותב את זה ואיכשהו חוזר לאזור הנוחות שלי
אני שוב קצת מאוהב וזאת תחושה לא טובה בשבילי
הייתי ב-2 מערכות יחסים בחיים שלי
אחת בגיל 16-19 והנוספת בגיל 27
זהו
תצחקו
אני לא מבין אהבה
אני לא מכבד אותה
אני רואה אותה נטל על הנשמה שלי
יום שלישי אני אגיד לך שלום
אני מבטיח ונדבר קצת SMALL TALK
למרות שאני גרוע בזה ממש
והאהבה שלי תתחזק כנראה
וממרום של עוד שנה-שנתיים אני אחשוב כמה מגוחך זה שאהבתי אותך בכלל
מעולם לא היתה אהבה שלא התחרטתי עליה
תמיד הקטנתי אותה בדיעבד
חבלתי במודע ובלא מודע וזלזלתי במושאי האהבה כדי להתמודד עם זה
אני רואה אנשים שפשוט מצליחים לעבור הלאה מהבעיות שלהם
להתחתן
אני לא בטוח שאני יכול
אני לא בטוח שאני רוצה
זה אומר שאני לא בריא מספיק
הלוואי שאשכח את עמית סתם ככה
באמת
הלוואי שאשכח את עמית סתם ככה
הלוואי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
