לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

זהו זה... אהבות

עם השנים, החרמנות התעדנה. אני רואה יותר יופי סביבי, חש עוד תשוקה, רצון למגע, לכיבוש חדש ולאותו זמן נפלא של אחרי - נס החיים, איחוד נשמות לשנייה.
Avatarכינוי: 

בן: 60

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2008

סליחות..


יום מיוחד לסליחות, עונת שנה לבקשת מחילה, זמנים מוגדרים להתבוננות עצמית, שנה חדשה עם התחלות ישנות.  היי מה אלו השטויות?  מי שלא מתנצל מיד משפגע, מי שלא אומר נפגעתי לזה שפגע ולא ידע, מי שלא בוחן עצמו יום יום ובכל מה שהוא או היא עושים, מה יעזור להם יום אחד מיוחד בשנה.  

 

אבל בכל זאת יום כיפור הוא יום נפלא מפני שזה יום ללא מכוניות, ללא נסיעות שמחלצות את בני המשפחה מעצמם.  זה יום שבו הילדים והבוגרים נוהגים לנסוע על אופניים חוגגים את יום החופשה השנתי מהרעש, הזיהום, והצורך למהר ולהגיע למקום אחר.  זו גדולתו של היום הזה, בתרגומו לישראל היהודית והמודרנית, ישראל הלא דתית.  גם אני לא אעבוד ביום הזה, לא אשלח תקציר מנהלים למשקיע רוסי היום, למרות הלחץ בלוח הזמנים, שיחכה.. לא אצום ולא אלך לבית הכנסת להאדיר אלוהים שאני בו לא מאמין.  אבל בכל זאת זה יום מאוד מיוחד עבורי.  אני אוהב את השקט של יום הכיפורים.

 

אז אני לא מתרפק על מנהגים מסוימים ביהדות, אני מנופף על תרנגולות רק כשהן מושרות בתבלינים ומבלות זמנן על האש בדרך לצלחות.  אני לא מנער אבק שנה מהכיפה שאין לי והולך לבית הכנסת בו יהודים מאמינים רוטנים לי את הדף המדויק בסידור ואם אני צריך לשבת או לעמוד.  אני מעדיף ואוהב את המנהגים החדשים שנוצרים עם התרגום לעברית של ישראלים לכל מיני חוקים ותקנות דתיים.  

 

מחד גיסא, אני לא עושה רשימות חדשות של הצהרות לשנה שבאה או הלכה בין אם עשתה זאת בעברית או בגריגויאנית, לי ממש זה לא משנה.  ומאידך גיסא אני עוצר פתאום, באמצע דרך החיים, הרבה לפני כל רמזור, עוצר ומביט סביב.  חושב על מה שאני רואה, האם זו המציאות או תמונה יפה שחקקתי בזיכרוני.  אני עוצר וחושב אם הדרך שאני נוסע בה היא היא הדרך הנכונה או אולי כדאי לחפש קיצור או פשוט לחפש מסלול אחר לחלוטין.  יש ימים ארוכים שאני לא עוצר עד שמישהו פתאום קופץ מולי ואני בולם בחריקת צמיגים, והוא או היא מפנים את תשומת ליבי לטעות שעשית בנהיגה או בכך שלא הבחנתי שחבלתי בחיה נדירה. ואז שוב אני צריך לחשוב איך אני מתקן את מה שנפגע, איך אני ממשיך עם אלו שסביב מסלול הנסיעה שלי.  ואחרון אחרון חביב, לגבי אלו שנוסעים איתי, בין אם זו דרך קצרה או לפעמים יותר ארוכה, או אפילו אלו שנוסעים איתי מאז מחוזות ילדותי, גם להם אני צריך להיות קשוב, ולשמוע ולהעיז לסטות מהדרך השגרתית כי לפעמים היא לא מתאימה להם.. לך תדע וזו לא מלאכה פשוטה במיוחד כשהמדובר בה או בה.  

 

אני לא טוב בזה, קרוב לוודאי שאף פעם לא אהיה ממש טוב.  אני מעודד אנשים לראות שהטוב שאני מביא איתי גדול מהנזק שאני גורם.  אני אוהב לחשוב שכך זה אבל גם בזה יכול להיות שאני טועה..  אופס, פתאום אני משגיח שעשיתי את מה שבאמת צריך לעשות ביום כיפור, מצחיק שגם עלי, עם ההתנגדות המובנית של אטאיסט מושבע, היום הזה עובד.

נכתב על ידי , 9/10/2008 10:03   בקטגוריות מחשבות  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



120,671
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנץ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנץ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)