ילד רגיל עם אב ואם בבית קטן ליד עץ הליבנה הגדול. גדר עץ לבנה ונמוכה לא עצרה איש רק סימנה את המתחם בו עברה ילדותו. גם סבים וסבתות היו לו והם היו באים לבקר אותו לעיתים וגם הוא היה נוסע אליהם לבתים אחרים. הוא גדל כילד רגיל במשך זמן מה ואז החל לדהות.
בשנות ההתבגרות, כמעט ומבלי משים, דווקא בימים בהם ילדים אחרים מתעצמים באנרגיות ובצבעים הוא דהה כמעט לחלוטין. עורו הפך שקוף, שערותיו בגוון כמעט בלתי מוגדר, עיניו לא ניתנות להבחנה ואפילו המלבושים שלבש, היו כאלו שאפשר היה לראות דרכם. תנועותיו הפכו איטיות, בלתי מורגשות, הוא היה מחליק בין הבריות כסירה שלא מותירה שובל בין הגלים.
זו שבכל זאת השגיחה בו הייתה לא הרבה יותר מורגשת ממנו, אולי בגלל זה היא ראתה דווקא אותו, מובדל ועומד בין שפעת הצבעים, הצלילים והריחות שהיו סביב תדיר. מי יודע מדוע נמשכה אליו, מה ראתה בו או מה קיוותה לקבל אבל היא נתנה מעצמה הכל, נתנה לו את רגשותיה, קיוותה לאהוב ולהיות אהובה. הוא היה במחשבותיה תדיר, היא ניסתה להבין אותו, מה מניע אותו, מה יעשה אותו מאושר ומה ירגש אותו. היא אף ביקשה להגיע לבית הקטן בו גדל, שכבה בחיקו בצילו של הליבנה שסוכך עליהם והם שוחחו על החיים ועשו תוכניות. עם החודשים היא החלה לאהוב אותו בעוצמה רבה, מוצאת בו מיני גוונים, מוצאת בו עניין, מוצאת בו חיים מרתקים. ככל שהיא התאהבה יותר כך התעצמו הצבעים אצלו, הוא הפך למעט יותר מובחן, מוגדר, כמעט ואפשר היה לראות אותו ואז, ללא סיבה הוא אמר לה שהוא כבר לא רוצה אותה, הוא רוצה להפסיק להיפגש איתה, הוא שואף להיות שוב לבדו.
אך הוא לא היה לבד במשך הרבה זמן, אולי מפני שבניגוד לפעם הקודמת היה בו מעט יותר צבע, מעט יותר חיות. הפעם כמעט וניתן היה להבחין בו כשהיה הולך במסדרונות. זו שהשגיחה בו הייתה אף היא שקטה ולבושה בגוונים מאוד רגועים. גם היא חיה בשולי ההתרחשויות אם כי הייתה מעט מעורבת בחיים שסביבה והקפידה להשתתף בהפגנות למען איכות הסביבה. מי יודע מדוע נמשכה אליו, אולי ראתה בו את הד השינוי של קודמתה, אולי מצאה את מעט הגוון שבו מושך ומרתק אבל כאמור, מי ידע. היא העניקה לו את עצמה, הקיפה אותו בחיבה ובדברים הקטנים שמראים לגבר עד כמה אישה אותו רוצה. הוא נענה לה ואפילו יזם את הפגישה השנייה, הם הלכו לסרט, והמשיכו לעוד פגישה ועוד אחת. היא לימדה אותו לדבר, לשוחח, לספר לה דברים מתוכו וממה שהשגיח סביבו. היא לקחה אותו לחדרה ושכבה איתו, העניקה לו את עצמה בצורה הכי טוטאלית שאפשר והוא סמק מהנאה. כמעט וניתן היה לראות את השינוי שחל בו, הוא נראה כמעט כמו כל הבחורים. ואז, ללא סיבה הוא עזב אותה, הוא רצה שוב להיות לבדו.
עכשיו הוא כבר לא טבע בים האנשים סביבו, עכשיו הוא כמעט ובלט לעין, היה משהו בו שמשך מבטים, שעשה אותו שונה מהסובב אותו, הוא כבר לא נטמע בין שאר הבחורים. דווקא עכשיו החלו הנשים סובבות אותו כמו כמו עשי לילה סביב להבה מרצדת של נר. אחת אף סימנה אותו כמי שהייתה רוצה לעצמה. היא דאגה לבקר את המקומות בהם היה נוהג לבקר, לקחה שני קורסים שבהם גם הוא למד ודאגה לשבת לידו ולהיעזר בו בדברים של כלום אבל תמיד העניקה לו חיוך מסנוור. מי יודע מדוע נמשכה כל כך אליו, אולי בגלל השיחות הארוכות שנהגו לשוחח, הוא היה כל כך רהוט. עם הזמן הם נסעו לסוף שבוע במלון דרכים קסום ושם הם שכבו. היא לימדה אותו איך לענג אישה וטבעה בו כל כולה, אהבה אותו בלי דיי ונתנה לו את עצמה כפי שרק אישה יכולה. ההוא היה תלמיד מסור והם חוו חיבור שהיה לה נדיר ולו חדש ומסעיר. עוד כמה חודשים עברו והוא עזב, אמר לה שהוא כבר לא יכול להיות איתה. לא היא הסיבה אלא משהו בו שואף שוב להיות לבד.
לבד הוא לא היה הרבה זמן, וכך הוא עבר מאישה לאישה, ממשיך ושואב צבע, ידע וכשרון מהקשרים שלו את הנשים ותמיד עזב אותן דווקא ברגע השיא, ברגעים בהם נתנו לו את עצמן ללא חשבון או גבול. עזב אותן קורבנותיו, מותיר אותן ריקות תוך כדי שממלא וצובע עצמו בדמן..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
