זהו זה... אהבות

השלפוחית שלי לחצה כל כך שלא היה מצב שהייתי מגיע למקום רגיל, הלכתי מסביב לבית וחשבתי להשתין מאחור.  כבר במעבר בין הבתים הרגשתי משהו מוזר, מצד ימין, בבית מספר 25, היו כמה תאי מקלחות ושירותים, צמודים לגדר האחורית.  חשבתי לעבור את הגדר בין מספר 23 בו הייתי למספר 25, אבל זו הייתה גדר תיל עם שפיצים מאיימים.  יכול הייתי לחזור לכיוון הרחוב ושם לעבור לצד השני של הגדר אבל חשבתי לעצמי שמה זה כבר משנה וגם התאים היו מלאים בפועלים זרים שהתקלחו והסתובבו ולא רציתי להתפרץ בינם.  המשכתי ללכת וראיתי שיש שם, בבית הסמוך, מערכת מתוחכמת לטיהור מי השירותים והמקלחת שמסננת את כל הסבון והלכלוך ואת המים הנקיים מפנה לחצר בית מספר 23, זה שנכנסתי אליו.

החצר האחורית הייתה ענקית, טובלת בירק עם כמה עצים גבוהים מאוד, העצים צימחו אל על, עברו את ארבע קומות הבתים שסביב ופרצו אל השמש בינות הגגות.  האזור עצמו היה מוצל, מכוסה שיחים נמוכים עם עלווה ירוקה וסמיכה שכיסתה כל פיסת אדמה.  במקומות מסוימים היה הבזק של מים שנקוו, מים שטרם חלחלו לאדמה.  לחצר היה ריח מיוחד של יער טחוב מעט, אך מלא חיים וירוק עד כדי שמחה.  גורת הנמר הביטה בי בעיניים סקרניות אך ללא פחד.  מבט יציב מבלי למצמץ או להסיר את עיניה ממני אפילו לדקה.  כף רגל ענקית אחת הייתה גלויה וקצה זנבה נע כמטרונום למקצב בלתי נשמע.

הנמרה חייבת להיות בסביבה, במיוחד בסביבה עירונית כזו, אין היא צריכה ללכת למרחקים גדולים על מנת להביא טרף.  ידעתי שהיא הרבה יותר קרובה מכפי שהייתי רוצה, קרובה ומסוכנת כי ראיתי את הגורה שלה.  הרגשתי את עיניה קודחות בי ומבלי לעשות שום תנועה פתאומית, שיניתי את כיוון ההליכה ימינה אל הגדר.  פחדתי, הרי נמרים הם אשפי ההסוואה ולמרות שבדרך כלל הנמרים העירוניים לא תוקפים בני אדם, לא ידעתי אם אני מהווה איום בעיניה בגלל קרבתי לגורה.  עוד שני צעדים והבחנתי בה בזווית עיני.  צבע הפרווה שלה לא הועיל בינות הירוק שסביב, ראיתי אותה כורעת, מוכנה לזינוק פחות מארבעה מטרים ממני.  ידעתי שאם ארוץ לא אצליח לברוח ממנה אלא להיפך, אדרבן אותה להתקיף.  ליבי הלם בחוזקה והזמן האט סביבי.  פניתי לעברה, זרועות פתוחות לצדדים על מנת להגדיל עוד יותר את קווי המתאר של גופי.  הרכנתי ראש וגוף מעט קדימה, גבות קשורות ופרצוף כועס ומאיים ככל האפשר, יחד עם זאת עשיתי צעד קטן לכיוון הגדר.  חשבתי שאם אזרוק את המגבת על גדר התיל ואזנק עליה, אולי אוכל לצמצם את הפציעה מהגדר ומה שלא יהיה זה יהיה עדיף על שיני הנמרה.

ארבע גברים נכנסו לחצר מדברים בקול רם על תוצאות המשחק האחרון ועל הדרבי המתקרב ובא ולא ידעו שהם הצילו אותי.  היא הביטה בהם, שקעה על גחונה ונטמאה בצמחיה הירוקה.  נשמתי לרווחה וצעדתי לכיוון היציאה מחצר בית 23, עברתי לצד השני בין הפועלים הזרים שלא ראו דבר רק הביטו בי בעיניים מלוכסנות וקרות.  נכנסתי לאחד התאים והתפניתי, כולי רועד.