זהו זה... אהבות

זה היה יום ארוך במיוחד, עליתי לבריכה בגג לראות טלוויזיה.  הבריכה נועדה במקור, לפני שישים שנים, להיות מאגר מים לשעת חירום, בריכה לא גדולה במיוחד, אולי בגודל של חדר קטן, שלושה על ארבעה מטר ובעומק של פחות משני מטר.  בתקופה הנוכחית כבר לא היו בה מים שכן זמני החירום התמשכו כל כך שהפכו לשגרה.  בצידה הצפוני הייתה תלולית חול נעימה מסודרת כמו כורסא או ספה נוחה להסבה וממול, נמוך יותר וכמעט קרוב לתחתית היה סבך של שיחים עם מעט מים, בתוכם עמד מסך LCD גדול.  התרווחתי בחול וחשבתי על תוכנית מסוימת בה רציתי לצפות כשראיתי את קן האליגטורים בינות השיחים.

אין לי מושג איך הגיעה לכאן האם או איך הצליחה להטיל את הביצים, לכסות את הקן ולהעלם מבלי להשאיר עקבות.  הקן היה מסווה ביעילות רבה, כמה זרדים וענפים יבשים מוטלים עליו באקראי והחול ללא שום עקבות של רגלים או מילויי חפירות.  הדבר היחיד שהסגיר את הקן היה צבע מעט שונה של החול, אולי מפני שנחפר לא מכבר והיה לח, או אולי שכבת החול העמוקה הייתה מורכבת מסוג חול אחר.  התקרבתי ובחנתי את הקן, התפעלתי ממלאכת ההסוואה של נקבת האליגטור.  אלמלא עבדתי כלוכד אליגטורים בפלורידה לפני הרבה שנים, לא הייתי מצליח לזהות את הקן גם אם הייתי יושב עליו.  לרגע חששתי אולי בכל זאת האם בסביבה, שכן לעיתים קרובות, האם נשארת בסמוך לקן עד בקיעת הביצים והיא לוקחת את האליגטורים הצעירים שרק בקעו בעדינות מופלאה בפיה, לכיוון המים.  הבטתי לאורכה ולרוחבה של הבריכה אך לא ראיתי דבר מעורר חשד.

חזרתי לתלולית החול, התיישבתי והסתכלתי בטלוויזיה.  תוכנית של בחירות שהציגו שוב ושוב את אותו מועמד.  איש או אישה, קשה היה לי לומר, שאמר את אותם דברים שוב ושוב, נראה בדיוק כמו זה שהיה שנייה לפניו או לפניה ורק התהדר בשמות שונים של תומכים. לא כל כך הבנתי את העיקרון אבל הם אמרו שזו דמוקרטיה למופת אז נרגעתי.  יש משהו מרגיע בחזרתיות של דברים, כמו הרגל ישן נושן, כמו מעיל מוכר וחם,

עוד לא נגמרה התוכנית וראיתי תזוזה בחול שכיסה את הקן, 'כנראה שהביצים החלו לבקוע' חשבתי ועברתי לתוכנית אחרת.  לאחר התוכנית חזרתי לדירה והלכתי לישון.  הדירה שלי הייתה בחצי קומה נמוכה מהגג בו הייתה הבריכה ושתי דלתות הפרידו בינה ובין הבריכה, לרגע, לפני השינה, היה בי חשש, חשבתי מה יהיה כשהאליגטורים יתבגרו, הייתי מודאג בעיקר בגלל הילדים שהרי להם לא היה כל ניסיון כלוכדי אליגטורים, קטנים או גדולים.  גם הניסיון שלי היה בעיקר עם אליגטורים לא גדולים כי היו מזעיקים אותנו רק כשהאליגטורים היו יוצאים לחצרות הבתים או למקומות ציבוריים ואלו שבחרו ללכת למקומות ציבוריים היו צעירים ובלתי מנוסים.  אליגטורים מבוגרים ומנוסים תמיד הסתתרו, אהבו פרטיות ובחלו בחשיפה ציבורית.

לא הייתה ברירה, הייתי חייב להיפטר מהאליגטורים.  עליתי לבריכה, קפצתי פנימה על תלולית החול וירדתי לכיוון סבך השיחים.  מיד ראיתי אחד צעיר, תפסתי אותו בזנבו, בנקודה שמשתקת אותם ונשאתי אות לשפת הבריכה, קצה הבניין.  הוא היה קל מאוד, תלויי ללא כל תנועה כשזנבו קריר בכף ידי.  הבטתי למטה ושמטתי אותו מעבר למעקה.  הוא נפל את ארבעת הקומות ישר, עדיין המום מהאחיזה המשתקת.  לא שמעתי את קול המכה כשפגע בקרקע, אבל לא ראיתי אותו זז.  כנראה שלא שרד את הנפילה.  חזרתי לכיוון הקן וראיתי עוד אחד.  גם את זה תפסתי בזנב ושמטתי למטה, אך זה הצליח להתפתל ושרד את הנפילה. ראיתי אותו מתנער וזוחל לכיוון צפון.  חיפשתי ולא ראיתי אחרים אז חזרתי לישון.

ביום המחרת לא היה לי זמן ללכת ולראות טלוויזיה בבריכה, היה יום ארוך ומעיק ורק רציתי ללכת לישון.  אבל בשבת, קמתי מאוחר ועליתי למעלה לראות מה קורה.  מיד ראיתי עוד שני אליגטורים, יותר גדולים שכן עברו כמה ימים אך זו עדין לא הייתה בעיה לתפוס אותם ולזרוק אותם למטה מיד.  לא התעכבתי לראות אם שרדו כי הייתי צריך ללכת לפגישת הורים וגם לא הייתי יכול לחפש אליגטורים נוספים.

ביום שלישי עליתי שוב לבריכה וראיתי רק אליגטור אחד.  הוא היה גדול מאוד כבר, מדהים כמה מהר גדל.  הוא שכב על גחונו על תלולית החול, סופג את חום השמש ללא תזוזה רק עיניו נפקחו מששמע את קול צעדיי והוא הביט בי במבט יציב.  חששתי להיכנס פנימה, הוא כבר היה בגודל שהיה עשויי להסב לי נזק רב.  עמדתי בשקט ליד שפת הבריכה וחשבתי איך אני תופס אותו.  לא ראיתי אפשרות באותו הרגע כך שהלכתי בחזרה לדירה.וחיכיתי לרדת החשיכה.  עליתי שוב לבריכה והתגנבתי בשקט לשפתה.  ראיתי שהוא הסתובב, ראשו ורגליו הקדמיות בינות השיחים ורק זנבו נותר על תלולית החול.  מבלי לחשוב קפצתי פנימה ותפסתי את זנבו.  לא הגעתי לנקודה המשתקת, זנבו הצליף לצדדים בעוצמה אדירה, הרגשתי את עוצמת שריריו כשהניע אותי מחובר לזנבו כאילו הייתי זבוב טורדני ולא יותר.  כמעט ונקעתי את הכתף עד שהצלחתי למצוא את נקודת הלחיצה וזנבו פסק מלנוע, גופו ישר כחץ.  בקושי רב הצלחתי לגרור אותו החוצה, לא יכול הייתי להרים אותו מעבר לשפת הבריכה כך שהייתי צריך לצאת החוצה ולמשוך אותו אחריי מבלי לשחרר את נקודת הלחיצה.  גררתי אות לקצה הגג במקום בו לא היה מעקה ודחפתי אותו מעבר לקצה.  רועד ממאמץ עקבתי אחרי נפילתו, תוך כדי תנועה הוא הניע את זנבו כך שמכת הנפילה נספגה בזנב כאילו היה קפיץ ענק.  הוא שרד וזחל לכיוון צפון, מעניין אם יגיע לירקון.