זהו זה... אהבות

מוקדש לאפרודיטה

 "לא" כל הזמן היא אומרת לי "לא", אבל היא לא התנגדה כשהורדתי את בגדיה, שוב ושוב אומרת היא לי "לא, לא.." וגופה רפוי לחלוטין כאילו היא מעולפת או ישנה.  קולה שקט, חוזרת לעצמה כמו משננת מנטרה חרישית "לא, לא, לא.." החולצה ירדה וזרועותיה נשלפו מהשרוולים רכות כאילו היו עשויות גומי, ללא פרקים.  אני נסוגותי אחורה מביט בגופה הנערי, והיא, ראשה רכון מביטה מטה מצפה לי שאמשיך, שקטה יציבה וללא תנועה.  אני מסיר את החצאית שלה, חולץ נעלים קטנות על עקבים גבוהים, ועכשיו היא קצת פחות תמירה, עומדת רפויה לצידי, מניחה לי לעשות בה כרצוני.

בעדינות אני מושיב אותה על המיטה הגבוהה, מחדיר אליה אצבע, היא כבר רטובה אך כל כך צרה והדוקה, אני מרטיב אצבע שנייה ומחדיר באיטיות לישבנה, היא נרעדת וספק נתמכת ספק נשענת עליי, ידיה שמוטות לצידה שערה מלטף את כתפי גולש על חזי, חלק כמו מפל מים שחור ומשיי.

אוריינטאלית, איני זוכר מהיכן, יפהפייה אמיתית, גוף דק, ירכיים צרות, רמיזה של שדיים ופטמות דובדבנים זקורות, שיער שחור ישר, זרם עד כתפיה במפל של אפלה חרישית.  הפיתוי היה ארוך וחשבתי מוצלח, סוף סוף היא הייתה ביאכטה, במיטה, עירומה פזור, שרוע כקומפוזיציה יפנית מרומזת ענוגה, כולה שברירית מביטה בי בעיניים שחורות כגחלים כבויות.

אחזתי במותניה נעוץ בעומקי רחמה מרחף בשפתי על שפתיה בנשיקה, נעימה מאוד אם כי קצת מוזרה, לאט לאט משתנה, מתעצמת, עתה היא נלחצת אלי בכוח עד שהרגשתי את שיניה לוחצות את שפתי, לבנות וחדות, נשיכה קטנה את לשוני הייתה צריכה לשלוח לי תמרור הזהרה. "הכה אותי" לחשה ואני קפאתי במקומי. 

היום הייתי נוהג אחרת...