היא רוצה חיבוק,
היא רוצה שהוא יגיד לה
בואי ואחבק אותך חיבוק גדול
בואי ואחבק אותך כמו את הבן שלי
בואי ואחבק אותך כמו שחיבקתי את בתי
באותו יום.
הוא לא יגיד,
הוא לא חבר
הוא רק מאהב
הוא לא יודע לחבק
וגם אם כן, הוא צריך לשמור על פאסון
פאסון של מאהב.
וחוץ מזה
הוא יודע שאם יחבק
היא תאהב אותו יותר...
יותר ממה שהיא אוהבת אותו היום
ומה יעשה עם כל האהבה הזאת שלה?
עם מה שהיא אוהבת אותו היום, הוא בקושי מסתדר.
הוא מקווה שהיא יודעת
שאם היה יכול
היה מחבק
אותה.
הוא העתיק את השיר, קרא בו שוב ושוב. קרא אותו כמכתב שנשלח, קרא אותו כמבקר שירה. קרא אותו כחושף מערומיו, קרא אותו כמשהו אל מישהו אחר. הוא אהב את השיר.. עד מאוד. אולי היא לא יודעת אבל קבלה, זה סוג של נתינה עבורו. היא לא צריכה לחכות עד שיאמר לה מה הוא רוצה "את היי את ואני אהנה לקבל את ההתמסרות שלך ועוד יותר, את נשמתך כך פרוסה בפניי."
היא אמרה שהיא משתוקקת להיות המאהבת המושלמת, רוצה ללכת לאיבוד בנתינה אבל כמה אדירים הצרכים שבה, הרי היא רוצה לקבל כל כך. לא בסתם חיבוק חשקה, היא רוצה את החיבוק האולטימטיבי, החיבוק הנעלה על כולם. היא רוצה משהו שהוא לא פחות ממהפכת חיים. היא רוצה חיבוק כמו זה המיוחד, החיבוק לבן או לבת, חיבוק של שנות של אהבה ענקית, חזקה מכל מה שאי פעם הרגיש.
היא לא מסתפקת בשום דבר שאינו כה גדול כי כך היא עצמה מרגישה, רגשות של ענקית או ענקים הרגשות. היא חשה שבזכות הרגשות שלה, מגיע לה! מגיע לה בזכות ולא מילימטר פחות. היא דורשת ורוצה שגם היא ייתן לה הרים של רגשות ואת החיבוק הכי מופלא, כמו זה שנותן לילדיו.
והוא, פעמים ענק של רגש ולעיתים סתם נמושה, לפעמים נותן את החיבוק הזה המיוחד והיא מחייכת ולא מרגישה. לפעמים הוא מחבק לצאת ידי חובה ודווקא אז היא נמסה.. אבל למזלם, כמעט תמיד זה דווקא מסתדר להם והחיבוק יוצא מהלב שלו ומגיע ישירות ללב שלה. חיבוק שאין שני לו כי הוא עז ומיוחד, רק שלהם ואז...
החודש, יש לי שיחות...