זהו זה... אהבות

יש גברים ונשים הבונים סביבם חומות ענק, חומות מגן.  אני על נשים לא יודע הרבה אבל על גברים מעט יותר ואני מכיר גברים שלמרות החומות הבצורות שסביבם, יודעים לתת לנשים את ההרגשה של פתיחות ורגישות.  הם יודעים בדיוק מה ואיך לומר שלכאורה יחשוף את הבטן הרכה, יראה את נפשם הרגישה נפתחת במלוא הדרה.  זה תמיד עובד, נשים נמשכות להרגשה שגבר נפתח בפניהן.  ככל שהגבר קשוח יותר, כך גדל האתגר והרצון לראות אותו מתוכו, את ברו, את פנים רגשותיו ומחשבותיו.  אלא שדברים לעיתים נדירות הינם כפי שהם נראים וגברים כאלו, אמנים מיומנים אך ללא תכלית אמיתית, הם פשוט מזייפים.  הם מראים סדק בין שתי אבנים, כאילו חלון הוא אל נפשם, אלא שזה לאמתו של דבר אטום לחלוטין והחומה עדין ניצבת איתנה וחזקה.  הם לא פרצו אותה, את חומת המגן שסביבם, לא פתחו בה שער ואף לא צוהר זעיר.

שוב אנו ניצבים בפני חומה אדירה שמכסה ומסתירה בדרך כלל מהות כה קטנה, ממש זעירה ולא חשובה.  למה לכל הרוחות כה חשובה ההגנה?  ממה נובע הפחד, האם הוא מולד או נרכש בעקבות ניסיון פוגע ורע.. לך תדע.  עם הזמן, הרי גם התרמית מתגלה, כגודל הציפייה וההסחה כך גודל האכזבה, המריבה והפרידה. 

כתבתי את הקטע הזה מזמן והוא שכב במגרת הטיוטות ולא ידעתי איך לסיים אותו.  האם לרמוז שיש בקטע הזה יותר ממני משהייתי רוצה שיהיה, האם יש פתרון למצב או שמא אנשים כאלו נידונים לגזר דין של חיי מגננה בלתי פוסקת.  משום מה זה נראה לי מצב מקביל לאלו שמזייפים אורגזמות (כן, גם גברים יכולים, לא ידעתן?) אלו שמציירים מצג שווא וחיים עם התמונה שהפכה למציאות דו ממדית.  אולי זו צריכה להיות מטרה, להכניס עוד מימד לתמונה השטוחה, להכניס לה עומק ולא לפחד שמא יפלו אל העומק אלא דווקא ממנו ימריאו אל על.

את כבר אמרת לי משהו דומה, אמרת לי שאני רואה אותך שטוחה, למרות החזה המפואר, שטוחה במובן של דו ממדית, שטוחה כמו ציור על הקיר, תמונה של מין ותשוקה.  אמרת שאני פוחד לחפש עוד מימד, פוחד למצוא משמעות מעבר לזו של גופים בוהקים מזיעה, נעים במקצבים משתנים על מיטה, אפריון מעל ומראה.  אמרת שאני בוטח בך ובנו רק במסגרת הזו של מין ותאווה.  חושש ממה שמעבר למה שאפשר בו לגעת, ממה שאפשר לרגש בנגיעה, להלהיט במגע, בלטיפה או בחיבור של זין נוקשה, נפוח מתשוקה לכוס מזמין, רטוב וחם.  אבל את גם היית זו שאמרה 'רק סקס, רק זיונים, ללא מילים..'  וראי איך השתנת.  אולי קצת בגללי, כי נחשפתי יותר מכפי שהייתי רגיל, כי נתתי לך הצצה מהירה אל מעבר לחומה ואולי גם כי הסקס כבר ישנו וקיים ונפלא.  ואנחנו הרי אנשים, ששואפים למתוח את מעטפת החיים, למתוח גבולות קיימים עוד ועוד במין רעב כפייתי.

אז מה אומר לך, אני האמיץ הגיבור והעשוי ללא חת מפחד.  אני גם חושש משינויי, פוחד מהתחייבות, מהסס מלפרוץ גבולות של רגש או מעטפה של יחסים מוגדרים ותחומים.  לנסוע במהירות של 236 קמ"ש מרגש ומחייך אותי, אבל תביני שאם אני רוצה לומר לך מה אני באמת מרגיש, אני לא יכול, כי לא רק שאני לא אוהב לחשוב על 'הדברים האלו', אלא שהגרון שלי חסום ומילה לא יוצאת.

עוד כמה ימים עברו ושוב אני קורא את שנכתב, לא מצליח לחשוב על נושא יותר מתאים לפוסט הזה המבולבל.  רק זכרו נא שאני כתבן של מילים ומכתבים, וכל קשר למציאות של הכתוב, קלוש או לא קיים (חיוך).