זהו זה... אהבות

הם שלפו אותי מהדיכאון בו רציתי לשרות כמו שקית תה שמוצתה כבר כמה פעמים ונשארה לשהות בכוס עד לטיפת התמצית האחרונה.  הרגשתי מרוקן לחלוטין, מיובש, חסר אונים, לא יכול הייתי להרים את ידי, באדישות סקרתי את הקורה סביבי כאילו אני נמצא מחוץ לגופי, משקיף מעל ומרוחק מעצמי.

בתחילה שמעתי אסופת צלילים וקולות שונים שזרמו על גופי במהירות הבזק שורטת חורקת מכאיבה לי מעט, לא הבנתי אותם ולא רציתי לנסות אפילו, רק לשקוע יותר ויותר בלאות שאפפה אותי כליל, לוותר עליהם היה כל כך טבעי, קולם נמוג כהד נעלם במרחקים.  גופי שוקע בסיבובים איטיים, אבריי חסרי משקל, צפים סביבי. תערובת של קוקאין וכדורים הטיסה אותי מעלה והצניחה אותי וחוזר לפרקים עד שגופי כשל והפסיק לתפקד, שקע בתהום הנשייה בהרגשת הקלה זמנית.

איני יודע מתי, הם, חברי וחברתי הושיבו אותי והחלו בסדרת חקירות ושאלות, שבקושי שמעתי ושלא התייחסתי אליהן, בעקשנות הם סעדו אותי בחזרה להכרה, מוליכים אותי סביב, היה לי כל כך קשה לצוף ולחזור למציאות שלא מכבר הקיאה אותי מתוכה... ועוד בקצב מאולץ, לא טבעי.

-          "צלצלתי לכולם וביטלתי את מסיבת יום ההולדת יום ההולדת שלך"  אמרה לי חברתי.

-          "למה? אני רק התחלתי לחגוג לפני שהגיעו האורחים" לחשתי לה בלגלוג והוספתי "אם הייתי רוצה מסיבה מחורבנת, את חושבת שהייתי מתחיל לחגוג לבדי".

,Fucking cunt דווקא רציתי את המסיבה.