זהו זה... אהבות

הבוקר תמיד יותר נחמד, רגוע ושליו.  היום השמש הבציעה בינות העננים והאירה את מחול הבוקר של הציפורים המקומיות.  זוג בולבולים מתעלס באוויר, הזכר עוקב אחרי הנקבה מענף לענף, נעמד לידה ומשחיז מקורו בכזה ריכוז ועוצמה.  כשהוא עף לרגע לקצץ בגבורה בבידוד של דוד שמש ישן, היא קוראת לו מודאגת, עד שהוא חוזר ועומד לידה, תוהה בנון שלאטיות על מה כל ההתרגשות. 

זוג דרורים מתגרה בבולבולים, מסתבר שמאבקי טריטוריה הם לא רק נחלת האדם.  אלו עפים לחוט חשמל שגובל במרחב הבולבולים ואלו טסים לקראתם במהירות וממש בשנייה האחרונה פונים בחדות והדרורים, ללא התרגשות יתרה, עוזבים לקצה חוט אחר עליו הם נתלים בגבורה אקרובטית מזהירה.  פשוש בודד עובר וממשיך טרוד, מעופף לדרכו בגלי מאמץ, נוסק וצולל כמו עקב אחרי גל גדול בים. 

ללא טקס מיוחד, הגיע הוד מעלתו לביקור קצרצר, יונק דבש בגלימה ססגונית להפליא, כיבד אותנו בכמה שניות של צבע גועש, טיפה אחת בינות האפור שסביב והענפים החורפיים החשופים.  השמש לא הייתה יכולה להתאפק ונשקה לו, מציתה את נוצותיו בזוהר של צבעים מבהיקים, אין ספק שהוא מגזע מלכים ונסיכים.

סגרתי את החלון וחזרתי לכוס התה, עוד יום מתחיל, מעניין איך הוא יסתיים.