זהו זה... אהבות

הצלצול באוזניים הֶרְעִים.

מעיר אותי משנתי או שמא

זכר חלומות הזוועות על דם.

בזמנים אחרים

הצלצול באוזניים,

מערסל אותי לשינה,

מרגיע כמו

מוסיקה מונוטונית

מעלית בחברה גדולה.

דורון, או עונש

מלחמה צודקת

מנהיגים טועים להחריד.

הצלצול ואני

ביחד שנים.

ביחד, בי ו- חד

הצלצול יחיה בי אחרי עפר,

הלילה הוא חד,

מדמם אותי.

שמיכת דיכאון משקיטה

רק קול הצלצול מתגבר

מהדהד בלב בלי מתום.

אני יודע שזה לא השיר הכי עליז בעולם, אבל כשאני כותב, לא תמיד אני דואב.  הכאב של פעם מכתיב לי דברים דווקא כשאני במצב רוח לגמרי אחר.  אז עכשיו אני בסדר.  הצלצול, מנגינה שמלווה אותי תדיר, לפעמים אני אפילו לא שומע או מזהה את הצלצול בינות כל הצלילים האחרים.  היום למשל הייתי בסרט מעניין "המתופף" סרט על.. הסיפור בעצם לא משנה.  מה שכן, הייתה שם קבוצת מתופפים סינית טיוואנית שנקראת "מתופפי הזן".  

ראיתי אותם, או קבוצה דומה, בהופעה בירושלים לפני כמה שנים ונפעמתי.  התופים הענקיים, התיפוף שהיה כמו ריקוד שהיה כמו פולחן למשהו קמאי, והמקצב שהחל כפעימות לב ששומע התינוק בעודו ברחם אימו, המקצב שמשתנה עם ההופעה והחיים למשהו כל כך אחר.  מקצב מרגיע שהופך למסעיר וסוער אך מה שלא יהיה תמיד במקצב ישנן פעימות הלב.  אז הסרט והסיפור אופייניים לסרטים הסיניים מבית היוצר של אולפני הונג-קונג. אבל ההופעות המוסיקליות ריגשו אותי עד מאוד.  מומלץ, אפשר לראות בסינמטק בתל-אביב.

שם גם ראיתי את הורוביץ, חבר הכנסת החדש מטעם מרץ, זה שהיה עיתונאי או לפחות עבד עם לונדון וקירשנבאום בתור הכתב לענייני החוץ.  מצחיק אותי שהוא הנציג מטעם מרץ, כי אני זוכר עד כמה הוא תמך בצ'אבס בראשית דרכו.. כן, כן, צ'אבס שהפך לדיקטאטור של ונצואלה... איך העולם מתגלגל ולא מפסיק להפתיע אותי כל פעם מחדש עם פניות מטורפות במהלכם של החיים, כל כך בלתי צפויים.

אז חג שמח לכולם, לא לבלוס יותר מדי כי.. בעצם מה זה חשוב לעומת אותם רגעים של עונג עילאי...