| 4/2009
אי התענוגות
חמישה סיפורים כתבתי על אי התענוגות לפני כמה שנים וחדלתי. זה היה מקום קסום ועצם הזיכרון בימים, במקום ובאנשים הכאיב לי. עם השנים מצאתי מקורות אחרים לסיפוק אותם מאווים והאמת, אנשים (נשים) טובים אפשר למצוא לא רק באיי תענוגות אקזוטיים בים הקריבי. בימינו, דווקא באוקיינוס האינטרנט אפשר למצוא אנשים עוד יותר מוזרים ומעניינים מאשר אלו שהיו מגיעים לאי התענוגות. בכל זאת, בימים האחרונים אני מוצא עצמי חושב על הזמנים שהייתי שם, באי התענוגות ולא בכדי.
אני כבר לא מבלה הרבה זמן ביאכטה שלי. עברתי לדירה באחת מערי החוף הגדולות שבארצנו הקטנטונת. לא שהעמדתי את היאכטה למכירה אבל השמועות עוברת במרינה מפה לאוזן, אנשים פונים אלי ושואלים אם אני מעוניין למכור אותה. אני מתלבט, מצד אחד יש הגיון כלכלי למכור אותה שלא לדבר על לסגור עוד פרק בחיים. מאידך, כל הימים שאני עדין מבלה עליה, המרגוע והשלווה, שלא לדבר על אורחים שבאים לביקור, על מסיבה לכמה חברים וחברות נבחרים. בהחלט מצדיק להחזיק אותה עוד שנה או כמה חודשים (שלושים). בכל מקרה, אם האדם שפונה אלי, מוצא חן בעיניי אני מזמין אותו לביקור. מקשיב לסיפורים על איך ולמה הוא או הם רוצים לעבור לגור על המים. משמיע סיפורים ממקצת החוויות שחוויתי תוך כדי המגורים על היאכטה הזו, ששרתה אותי בנאמנות פיברגלסית כשני עשורי שנים.
הסיפורים על מה שהיה באוקיינוסים ובימים, מזכירים לי הרבה מקומות ובהם גם את אי התענוגות. אוף איזה מקום. ללכת לטיול באי טרופי מדהים, ירוק בשלל אלפי גוונים, פרחים ופרפרים בצבעים נועזים, לגונה של מים שקופים מלאי צבעים של אלמוגים ודגים. גברים ונשים, אוהבי נוף וטבע, אוהבי גוף ונפש וכולם, כולם אוהבי תענוגות גוף ככל שאלו קיימים. אנשים גרגרנים, אוהבי טעמים ומטבלים, טועמי בישולים ורוקחי רקחים, אלו שמקורם במטבח או אלו שמקורם בין רגלי נשים וגברים. שלל הריחות שתמיד נישא באוויר, ריח של סקס ותאווה, זה של הצומח סביב והמוני הציפורים וזה של האורחים שטבעו בתשוקות ובפנטזיות והגשימו כל חלום אפשרי, גם כאלו שלרגע, דמו דמיוניים.
ללכת לטייל ולעצור, להושיט יד ולקטוף מנגו עסיסי ולטרוף אותו כך שהמיץ ניגר, סמיך ומתוק על גוף חשוף. להמשיך ולמצוא עלמת חן מתפעלת מפרח, שפתיה התחתונות נפוחות מאושר בינות פלחי עכוז רענן. לא אין צורך לדבר, מספיק להניח כף יד חמה והיא נלחצת חזרה, מגששת ביד אל איבר טעון וזקור ומושכת אותך אליה, מוכנה ומזומנת היא נענית לך. שניכם מרקדים את הריקוד העתיק של אישה וגבר עירומים על דשא ירוק ומזמין. כל אישה או נערה שהייתה שם, כל גבר או נער שהגיע, תמיד המספר היה זהה, אם כי היו גם כאלו שלא כל כך הבחינו בין המינים. היו רזים והיו מלאים, היו גבוהים וגם נמוכים, שופעי שיער או קרחים, עם אברים מכל הסוגים והמינים אבל דבר אחד היה זהה אצל כולם ללא יוצא מהכלל. כולם אהבו את מעשה האהבה, כולם סגדו למיניות שלהם, כולם עבדו את התשוקות והתאוות שלהם, ושל שאר האורחים באי.
הסיפור הבא, לא היה אופייני. שהרי באי היה חופש מרגש, הייתה חירות לנסות ולהתנסות בכל פנטזיה אפשרית. לא היו באי אהבות גדולות, לא נראו זוגות בלעדיים, כאלו שלא חלקו מכמניהם לאחרים. כך לפחות היו פני הדברים בזמן הביקורים שלי ובסיפורים ששמעתי במשך השנים. משונה שמכל החוויות והסיפורים, דווקא בסיפור השונה הזה נזכרתי, אחרי כל כך הרבה שנים.
היא עקבה אחריו לכל מקום כאילו הייתה צל. אלא שבדרך כלל צל הוא כהה או שחור של מה שהוא צבעוני. אבל זו, זו הייתה ברזילאית קטנה וצבעונית להפליא ומי שעקבה אחריו היה קטן ואפור ללא קו של צבע לבד מעיניים כחולות עזות. הוא לא ניחן בשום מעלה בולטת, התמזג בקהל האורחים ולא חרג בדרישות מיוחדות או פנטזיות פרועות במיוחד. הוא השתתף באורגיות שקרו מיידי יום או יומיים, עינג את שותפותיו והתענג על כל מי ששכב איתה ללא העדפה למישהי או משהו מסוים. הוא יזם מעט, פנה למעט נשים בבקשה ותמיד נענה בחיוב. הוא לא הרגיש בנוח בקהל והעדיף לקחת את שותפותיו למקומות פרטיים, אך גם בכך לא חרג מהמקובל. הוא נענה כמעט לכל יוזמה והיה חייכני באותה דרך אפרורית שלו. הוא גם לא התרגש כשהיא עקבה אחריו לכל מקום, הצל הצבעוני של האיש האפור.
בלילות, אחרי שהיה נרדם היא הייתה מתגנבת ונרדמת לרגליו, ממש קרוב וסמוך, אך לא נוגעת או מפריעה. בבקרים תמיד הצליחה להתעורר מעט לפניו, במהירות הייתה שוטפת את עצמה ומכינה את עצמה ליקיצתו. וברגע שהייתה רואה ששנתו קלה ועוד שנייה יתעורר הייתה רוכנת ולוקחת אותו בפיה, עוטפת את זקפת הבוקר שלו בפה רטוב וחם וכך הוא היה מתעורר כל בוקר, אפוף בעונג, בכמה תנועות גומר אל פיה, היא מלקקת אותו והוא חוזר לנמנם עוד כמה שניות, לא בטוח אם זו הייתה מציאות או שמא המשך של חלום מענג במיוחד.
יום אחד הוא שכב בחוף ליד הלגונה עם כמה נשים וגברים. הייתה שם אורגיה של כולם עם כולם ובאורח יוצא דופן גם הוא השתתף. הכל היה רגוע, איטי ומלא חום של שמש ומים טרופיים בצל דקלים ארוכים. הדקלים צמחו מקו העצים אבל נטו מעל לחול כלפי המים הכחולים כאילו כושפו והם מנסים לצאת למרחבי הים. חלק מהאנשים שכב על הדקלים והתנודדו באיטיות ברוח הקלה, חלק שכבו על החול והיו כמה שהשתכשכו במים. יצאתי מקו העצים בדרכי ללגונה ונתקלתי בה, שוכבת על בטנה הקטנה, סנטרה מעורסל בכפות ידיה והיא מסתכלת באנשים שבחוף ואולי רק בו היא הביטה, לא יכול הייתי לראות. הישבן שלה היה כל כך יפה, נדיב ושופע חמוקיים, גולש מעלה למותניים צרות ולמטה לרגליים ארוכות ומחוטבות. אור השמש פיזז על גופה בינות העלים, צובע את עורה המושלם בזהב של בוהק כל כך עדין שהייתי חייב לגת בה. הנחתי כף יד חמה על גב מותניה, ממש במקום בו מתחיל הישבן וכמה שחמה הייתה ידי, כך היא הייתה חמה שבעתיים, ממש לוהט היה עורה אבל כך נעים, חלק ורך. היא הביטה לאחור מעל כתפה וחייכה אלי, עיניה שחורות עד שלא ראיתי אישון אלא רק עיניים ענקיות מביטות בי וטבעתי בהן. היא הביטה בי עם חיוך קטן. חיוך כזה שקצות שפתיה המושלמות עלו בצורה כמעט בלתי מורגשת מעלה, לא חיוך רגיל של אנשים המחייכים אבל פיהם בוכה. היא חייכה ושפתיה צחקו ואז היא הפנתה ראשה לחוף ושוב השעינה אותו על אמות ידיה.
החלקתי את כף ידי מטה והיא פיסקה את ירכיה מעט, מזמינה אותי לטעום אותה. טבלתי בה אצבע וטעמתי אותה, טעם של מלח של ים, טעם זיעה של אישה והרטיבות שנבעה ממנה, הכל אפף אותי בניחוח משכר. ליטפתי אותה, בקצה האצבע, עובר על מתאר שפתיה והדגדגן המודגש, מה שהרגיש לי כנצח. הרטיבות שלה החלה שופעת יותר עד שפנים ירכיה היה כה רטוב ומזמין שהייתי חייב להתחבר אליה. כשהרגישה שאני מתקרב אליה עם זקפה שאיימה לפרוץ את עורי, הבליטה מעט את ישבנה למעלה ואני טבלתי בה לאט, עד שנכנסתי כולי. בתנועות איטיות וארוכות הפלגתי בה, מביט בגוף המושלם שלה נע תחתיי, ים של תחושות עונג, חום והרכות הנפלאה שבה בתוכה. היא נאנקה קלות בכל פעם שהייתי ממלא אותה כאילו בשיא התנועה היא לא יכולה להכיל את התשוקה. הרגשתי בכל חדירה איך היא חובקת אותי בתוכה, מגע של משי מותך ולוהט, קטיפה נוזלית של עונג וכאב. כשהרגשתי אותה פועמת לא יכול הייתי להכיל את עצמי וגמרתי בעוצמה אדירה. היא עצרה את נשימתה לשנייה ואז נאנקה אנחה ארוכה. כל אותו הזמן, לא הסירה את מבטה ממנו. אני לא בטוח אם הוא בכלל שם לב שהיא שם, מתבוננת מרותקת מתעלסת..
אני לא יודע למה דווקא נזכרתי בה ובו. תהיתי מה קרה איתם לאחר שעזבו את אי התענוגות. ידעתי שהם עזבו ביחד לארצו, אני חושב שהוא גר בקוסטה-ריקה או ארץ מרכז אמריקאית אחרת, לא הייתי בטוח. היות ומזמן רציתי לדבר עם רודריגו, אב הבית של אי התענוגות והנפש החיה מאחורי המקום, זה שכבר סיפרתי עליו, זה שקראנו לו 'כביר'. שלחתי לו אימייל קצר ולהפתעתי, מיד קיבלתי מענה, מילים חמות ואת מספר הטלפון שלו. צלצלתי. דיברנו על הרבה נושאים. לצערי שמעתי שאי התענוגות נסגר בנסיבות לא נעימות אבל זה כבר סיפור אחר. לשאלתי על מה שקרה לזוג ההוא, הברזילאית הססגונית והבחור האפרורי.. דווקא את אלו הוא זכר, שניהם נספו בתאונת מטוס בדרכם חזרה מאי התענוגות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
