מדהימה הייתה הראות מתחת למים. הסירה נראתה תלויה בחלל כחלחל, כל שריטה קטנה בגוף וכל צדפה או ירוקת נראתה במידת פירוט כאילו הייתה תחת זכוכית מגדלת. רק הגלים מעל וקרני השמש המרצדות מעדנות באדוות הגלים היו פיסות מציאות בתחושת גן העדן שהרגיש. הוא צלל בעקבות השרשרת עד העוגן הקבור בחלקו בחול, בדק את חלקו החשוף של העוגן ונחה דעתו שהעוגן יחזיק. תמיד אהב לבדוק את איכות העגינה כשהגיע למקום חדש. בערבים אהב לצפות בכוכבים ולא לעגון את הסירה עוד ועוד פעמים עד שהעוגן היה נתפס כראוי ומחזיק את היאכטה במקומה. היו מקרים בעבר שלא עשה זאת והיאכטה, או הסירה, כפי שחשב עליה, מגמד אותה הרבה מעבר לגודלה האמיתי, נגררה ברוחות הערב החזקות.
שרשרת העוגן הייתה מונחת על קרקעית החול עד לנקודה מתחת לחרטומה של היאכטה ממנו הייתה תלויה בקו ישר. 'סימן שאין רוח' חשב לעצמו והמשיך לשחות סביב תחתית הסירה, בוחן את מצבם של חלקים ומערכות ופתחים שהיו נקובים ועושים תפקידים שונים, מכניסים מי ים קרירים ופולטים מי ים חמים ועוד כל מיני דברים אחרים הנובעים מהסירה כאילו הייתה גוף חי.
להקת דגים עברה בינו ובין הריף שוחים בעצלתיים, הפסים הצהובים לאורך גופם מסגירים את התנועה המתואמת כאילו התאמנו בכך שנים רבות. הוא עלה לפני הים, פלט ברעש את המים מהשנורקל ולגם אויר טרי בשקיקה, נושם ונושף עמוקות, על מנת לצלול שוב. הצלילה במים הצלולים הייתה כמו חזרה לימים קדומים יותר, נוגעת לו בליבתו, בתוכו, מטהרת אותו מהמחשבות עליה.
כשסיים שחה בתנועות קלות של הסנפירים לכיוון הפלטפורמה שבאחורי הסירה, משך עצמו עליה בידיו החזקות והתיישב על העץ החמים. הניע את כפות רגליו ואת הסנפירים במים כממאן להיפרד אבל הקולות הצוהלים שמעל כבשו את הדממה ומשכו אותו אל בינות החוגגים. כשעלה לסיפון נדהם מכמות האנשים שהיו שם. בזמן שצלל, הגיעו עוד אנשים, מעניין שהוא לא ראה אותם מגיעים. הייתה קבוצה קטנה של 'אדם' המתחרה בתחרות השירה עם שתי נשים צעירות ויפות. אחת מעט יותר גבוהה מהשנייה שער ארוך, בהיר משעות רבות של חשיפה לשמש, ובקיני שחור קטנטן. חברתה הייתה לבושה במכנסיים קצרים ובחולצת בטן שחשפה עור זהוב ושזוף לעילא. אדם חייך את חיוכו המוכר, הושיט יד ונגע בזרועו כאילו גם הוא היה לאדם מוכר. הוא חייך רגוע ושוב הביט סביב באנשים החוגגים. היה קצת רעש אבל לא כך שזה יציק לו למרות שבשנים האחרונות, רגישותו לרעש עלתה, אולי עניין של גיל ואולי סתם חוסר סבלנות וסובלנות.
הבחורה הנמוכה רכנה לעברו, הניחה את כף ידה על זרועו ומשכה אותו אליה כך שאוזנו תהיה ליד פיה. היא אמרה לו משהו שהוא לא קלט אבל הבל נשימתה החמימה דגדג את אוזנו וריגש אותו. הוא נסוג מעט, פנה אליה ושאל מה אמרה. 'אני רוצה להיכנס פנימה להחליף בגדים' אמרה לו וחייכה. הוא הזמין אותן ללכת בעקבותיו ונכנס פנימה לסלון ומשם לפרוזדור ולמעבר לכיוון האמבטיה והחדרון הקטן שמעבר לפינה. הוא ניסה לפתוח עבורה את דלת האמבטיה אך זו הייתה חסומה בחלקה עם כמויות בגדים שהותירו האורחים. היא נראתה מוטרדת ממשהו, הביטה בחזרה לכיוון המסדרון, הנידה בראשה ונדחקה אל הדלת מורידה את בגדיה. במבוכה הוא הפנה את מבטו אך חברתה הגבוהה הייתה לצידו מביטה בו בעיניים ירוקות וגדולות. הוא הרגיש לחץ בחלציו, היא הייתה צעירה אבל קרנה מיניות בוגרת של אישה כפליים מגילה. מוזרה הייתה לו ההרגשה שכן מתמיד נמשך לנשים בגילו ומצא את הגברים המחזרים נואשות אחרי נעורים מוחמצים.. מעט מגוחכים. אבל זו רכנה מעט קדימה ונשקה לו בלחי, ממש ליד הצוואר והוא הרגיש עצמו תופח. הושיט יד וחשף את שדה הימני, מהדק את הפטמה הקטנה בין אצבעותיו. היא נלחצה אליו מעט יותר, זוקרת את חזה לעברו ונשימתה מלטפת את פניו. בידו השנייה ליטף את ירכה ואז חברתה אמרה משהו, כנראה סיימה להתלבש והא פנה בחדות לכיוון הפרוזדור. הזיקפה שלו הייתה קשה ופועמת כפי שלא הייתה מזמן. הוא חש את כף ידה מאחור על מותניו, וגופו הגיב אליה. מופתע הביט מטה, עורקים סבוכים ותפוחים, אברו, סגול וזקור, פועם עד כאב ואז הוא ראה יותר משהרגיש את האביונה. אביונה גואה ועולה. עולה ונשפכת ממנו כמו קצף של גלים על חוף ים לבן. האביונה נמשכה ונמשכה, כאילו נכנס לתא של נצח מוגדר עד שהזרם חדל. היא חיבקה אותו מאחור, מניחה את ראשה על גבו, מהדקת עצמה אליו ואז הרפתה כמשלחת אותו ללא רצון. הוא אסף את הזרע הלבן שנותר בכף ידו ויצא אל הסיפון, לא נראה היה שמישהו שם לב למה שקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
