להתחיל עם אישה דווקא למדתי, השקעתי בזה שנים רבות של ניסויים וטעיות, הצלחות מלוות פרסים וכישלונות מהדהדים. אבל לגמור, אני תמיד נכשל, לא מצליח, לא הגעתי למתכון שלא יהיה מבוא לאסון. אני מנסה ללמוד, כבר שנים מיישם לקחים, לומד מתקלות ומקשיב לרעיונות ודעות מוצקות של מי שיודעות בבירור איך צריכים להיעשות דברים, אבל אני שוב ושוב נכשל.
זהו משהו התפתחותי, אבולוציוני, אין לי ספק בכך. להתחיל, נושא בחובו פירות למי שמצליח להגיע למה שהשתוקק ורצה. לעומת זאת לגמור.. גם אם הניסיון הצליח או חס וחלילה נכשל, התוצאה תמיד זהה – הם לא ביחד. המחשבה המקוויאלית תהיה, 'אז מה הרבותא, מדוע להתאמץ ולנסות לסיים דברים בצורה טובה, ידידותית, חברית, מתחשבת או ראויה'. אבל זו אישה שאהב בדרכו המגושמת. זו אישה שחדרה את האגואיסטיות שלו המוצהרת, מי שכבשה מסילות לליבו למרות שהכחיש נמרצות.
תמיד התגאה לעצמו שהוא נותן ונותן הרבה יותר ממה שהוא מקבל. הוא מעניק מעצמו או מביטחונו, מאפשר גישה חדשה או אפילו מעט יותר ביטחון. מחזק החלטה שהתבוששה שנים רבות או סתם גורם לה להרגיש מינית ויצרית וטוב יותר עם מי שהיא באמת בתוכה. הוא תמיד תומך ומעריך במלוא עוצמתו כי גם הוא נמשך לנשים חזקות, יפות ומוכשרות אפילו ולעיתים הן לא רואות זאת בעצמן.
אז אני מרגיש טוב גם כשנגמרים יחסים, לא מפריע לי להתנתק מחיים אינטימיים שחלקתי עם חברה או אהובה, להמשיך הלאה למי, או משהו אחר. אני מרגיש שזה יותר טוב מכמה בחינות, ראשית אני מוגבל בכמה שאני יכול לתת. שנית, את הרעב הנצחי הזה שלי, לעולם לא אוכל להשביע עם אישה אחת או בתקופת חיים יחידה. נכון שאני דפוק ואף יותר מזה, אבל אני לא רוצה לפשפש בקרביי ולראות מהיכן הרעב הזה בא ולמה הוא איתי, שנים כה רבות. אבל נחזור לעצם העניין. שכן על הדרך דיברתי, איך להיפרד כך שלא יהיה כאב או לפחות להיפרד כך, שזה יהיה כמה שיותר מתחשב.
אבל האמת היא שזה בלתי אפשרי. אין פרידה קלה או נכונה. לשלוח סמס או לכתוב מכתב עם תריסר שושנים, לטעמי זה אותו דבר. יש מי שתיפגע משושנים ותאהב את הסמס הקצרצר ויש מי שהסמס יהיה עבורה משפיל ומגחך והיא תשנא אותי פי כמה וכמה.
כל הכתוב לעיל נכתב בלשון זכר לצורך הנוחות בלבד ויש לראות את הכתוב כאילו נכתב לשני המינים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
