זהו זה... אהבות

כל פעם שאני רואה על המסך הודעת מספר חסום אני נעצר לשנייה.  הרגשה לא נעימה, מועקה קלה.  אני מרגיש שזה בא ואין לי חשק להתעסק עם זה, אני יודע שזה יהיה לא נעים.  אבל מה לעשות, אין ברירה, אני עונה וזה טלפון מאיזו רשות, ממשרד ממשלתי איתו אני עוסק בימים האחרונים, משרד שאמור לממן פרויקט שלנו, הכל כבר מוסכם ומסוכם אבל הבירוקרטים קורעים לי את הצורה.  עוד רשימה בלתי נגמרת של מסמכים ותמיד כשהרשימה מושלמת בעמל רב, נזכר איזה בירוקרט במכתב שאני פשוט חייב להשיג שבלעדיו, חייו אינם חיים.

לפעמים המספר החסום הוא טלפון מחו"ל וגם זה ברוב המקרים כרוך בהרבה עמל, הכנת מצגות והוצאת מסמכים או הספקת דוגמאות בקיצור.. עבודה קשה ולא תמיד מתגמלת כצפוי וכראוי.  לעיתים אחרות המספר החסום מסתיר אחריו את מי שרוצה לגבות תשלומים, להציע הצעות מתוחכמות להקלת הארנק שלי או סתם תרומות לארגונים שונים ומשונים.  ההתרמה הכי מצחיק שהייתה לי הייתה למען איזו התיישבות בשטחים ואני תהיתי איך בדיוק הם קיבלו את שמי, מאיזו רשימת תפוצה הם חצבו את מספר הטלפון שלי ואני הרי ידוע כשמאלן מתמיד.