זהו זה... אהבות

מראה משפחת חסרי הבית שגרה בגינה ליד המוזיאון בדובנוב הטרידה אותי מאז נהרס האופנוע והחלתי ללכת ברגל לתחנת הרכבת.  גם לפני זה ידעתי שיש חסרי בית בתל-אביב אבל זה היה ידע עיוני, לא מעשי.  כשראיתי את המשפחה הזו כמה פעמים בשבוע, חיים את חיי השגרה שלהם, מטפלים במעט הרכוש שהיה להם הפכתי להיות מעט יותר מעורב.  לפני ארבעה וחצי חודשים כתבתי:

ליד המוזיאון לאומנות

יש גינה קטנה ומסעדה

עם ריח בשרים נפלא.

שם גם גרה משפחה

של חסרי בית,

אמא אב ובן,

על הספסל בגינה.

חלמתי איך אני מצליח בעסק כך שאני יכול לקנות להם דירה, לתת להם מפתחות וכתובת מבלי לומר מילה ולהיעלם.  רציתי לעזור ולא ידעתי איך, רציתי לסייע אבל הייתי כולי שקוע במרוץ העכברים המטורף של סטארט אפ ביוטכנולוגי ומאבקי ההישרדות של החברה.  שמתי לב שהם יושבים רוב הזמן וקוראים, או משוחחים בינם לבין עצמם.  שמתי לב לסדר המופתי ברכוש שלהם, הכל מסודר ומאורגן.  הם בנו לעצמם כעין אוהלים אישיים על כל אחד מהספסלים, עם חופת ניילון להגנה מגשמי החורף.  חשבתי שהחורף הקל יחסית נטה עימם חסד. 

לאחרונה נסעתי לפגישות ולעבודה עם המכונית כך שלא יצא לי לראות אותם ובפעם האחרונה שעברתי ראיתי שהאוהלים האישיים שהקימו כבר לא היו במקומם.  חששתי שמא הרשויות ברגישותם המופלאה גרמו להם לסלק את מקום המסתור שלהם, תהיתי מה קרה. אתמול שמעתי משהו בחדשות ולא קישרתי, היום ראיתי בעיתון חדשה שהממה אותי:

זוועה במשפחת חסרי הבית: הבן חשוד ברצח אמו

"..במשטרה חושדים שמרגריטה קרילוב, חסרת בית המתגוררת בגינה ציבורית בת"א, נרצחה על ידי בנה שהיה במקום. אב המשפחה טען כי הבן ניסה לחנוק אותו בשנתו".   בני הזוג עלו לפני כמה שנים ואחר כך ביקשו לעזוב את המדינה ולא הצליחו, אף מדינה אחרת לא הייתה מוכנה לקלוט אותם כאזרחים. לאחר שלא זכו גם למעמד של פליטים, החליטו להתנחל בגן הציבורי, בין בית הקפה ברחוב דובנוב למרכז ללימודים של מוזיאון תל-אביב. לפי אגף הרווחה בעירייה, "המשפחה אינה מטופלת על ידי שירותי הרווחה העירוניים, בשל חוסר שיתוף פעולה והיעדר נכונות מצדם לקבל את העזרה שהוצעה בהזדמנויות שונות". פורסם: 13.04.09

אני מאמין לשירותי הרווחה שניסו.  אני רק בוכה על כך שלא ניסו מספיק חזק.  איך זה שלא שמו לב לבחור צעיר שנגרר אחרי הורים, שברור לכל בר דעת, עם בעיה לא פשוטה.

הערב הלכנו לעזריאלי לראות סרט.  הגינה בדובנוב הייתה כתמול שלשום רק הם לא היו שם.  על הספסלים בגינה בדובנוב היו מוטלות שמיכות ושארית הרכוש של אותה משפחה אומללה.  אני לא יודע, אולי מחר אלך לשם לארגן את הכל בארגזים סגורים שימתינו עד שמי מהנותרים בחיים, האב או הבן יחזרו לבקש אותם...

למחרת הלכתי לגינה בדובנוב אך כבר לא היה ולו זכר, למשפחה שחייתה שם, על הספסל בגינה.