התעייפתי ויצאתי מהבריכה, השרירים שלי נפוחים ממאמץ השחיה. הלכתי לכיוון המלתחות להשתין ושתי נערות העיפו בי מבט, אירוע לא נדיר אבל גם לא תדיר במיוחד, ידעתי שאני נראה טוב ולא רק לגילי. הרגשת המלאות בשרירים המאומצים הייתה משכרת, אולי זה מסביר את הרגישות המיוחדת שלי למבטים של נשים, באותו צהרים בבריכה בפינלנד.
בדרך כלל הנשים הפיניות שמורות ומודעות היטב לגופן ולעניין הכושר. הן שומרות על עצמן ולבד מהעובדה המצחיקה שהן אוהבות לצבוע את שערותיהן לשחור, הן נראות ממש טוב. גם באותו יום חייכתי לעצמי למראה נערה צעירה, חטובה ומטופחת, שדיים צעירים גואים מבעד ביקיני קטנטן, שערותיה שחורות משחור אלא מאי, שורשים בלונדיניים להפליא. אבל באותו יום ראיתי דווקא הרבה נשים מלאות, גם נערות צעירות וגם מבוגרות. הרבה יותר מכפי שאני רואה בבריכה בדרך כלל, אולי זה בגלל שהיה יום שבת ואולי סתם יצא כך.
בדרכי חזרה לבריכה, צעדו שתי נערות לפניי, שתיהן יותר ממלאות אבל גופן מעוצב כמו היו יצירות של בּוֹטֵרוֹ. כל כך נהניתי למראן שהמשכתי ללכת ולהביט למרות שהן פנו לבריכה הפתוחה שמעבר למתחם הסגור בו אני שוחה בדרך כלל. הן יצאו החוצה, מפטפטות נערה עם רעותה, והתזוזות שהיו שם הרנינו לי את הלב. עשיתי עצמי כאילו גם אני מעוניין לבדוק את הפעילות בבריכה הפתוחה, שם היו גם מגלשות מים ושאר מיני מתקנים אבל הקור הפיני הקיצי, הבריח אותי פנימה חזרה. היות ואני מי שאני, לא יכול הייתי לשים לב לאם שישבה ליד הדלת עם שתי בנות קטנות. שערותיה כהות מהרגיל, תספורת קארה, גופה תמיר והיא הביטה בי כשעברתי לידן. לא רק שהביטה אלא גם התמתחה, קימרה מעט את גבה, זקרה את שדיה קדימה ובכפות ידיה שיפרה את מה שלא היה צריך לשפר בשערה. גם אם הייתי מעולף הייתי שם לב לשפת הגוף שלה או כך לפחות חשבתי.
חזרתי חזרה לכיוון הבריכה והתכוננתי להמשיך בשחייה. בטרם הסירותי את המשקפיים, ראיתי אותה צועדת לכיוון כזה שהייתה חייבת לעבור לידי, היא ושתי בנותיה הקטנות. גופה עטויי מגבת אם כי קווי המתאר היו מענגים למבט, פניה צנומים מעט, עיניים בהירות אך ירוקות, לא כמו התכול השולט כאן בסביבה. הצלבנו מבטים ואני ידעתי שיש כאן עניין, יש מתח, יש התחלה של סיפור או הרפתקה. בכל זאת נכנסתי למים כי זו הייתה התוכנית ותוכניות לא משנים אלא לכל היותר מתאימים למציאות משתנה.
חשבתי שאני מרגיש את המבטים שלה. היא בטח הלכה לג'קוזי וידעתי, חשתי את מבטה מטייל על גופי, הייתי בטוח שהיא מתבוננת בי, לפחות מבט אחד קצר לפני שתיכנס לג'קוזי עם בנותיה. שחיתי בכוח ובעוצמה, תנועות חלקות שקידמו אותי עם שובל כמו סירה מהירה. סיימתי את התוכנית לא ממש בשלמותה, השתוקקתי לראות את אותה אישה צעירה שוב, ויותר מקרוב.
אחת הבנות הקטנות שלה נצמדה אליה ופינתה לי מקום בג'קוזי. התיישבת באחת, נותן למים החמים לעסות את השרירים בכתפיי ובגבי. ראשי מוטה לאחור כאילו תענוג המים הגואשים סביבי, הוא הדבר היחידי בחיי. השענתי את זרועותיי לצדדים, ידעתי ששרירי הכתפיים שלי מודגשים ונראים ממש טוב. ראיתי אותה מזווית עיניי, מגניבה בי מבט חטוף. התרווחתי, פשטתי רגליי קדימה ונגעתי לה ברגל נגיעה עדינה, כמעט ובלתי מורגשת. היא לא הזיזה את כף רגלה. הרגשתי כאילו כל חושיי ממוקדים באותה נקודת מגע בוערת, כמו עיוור שכל שאר חושיו מפצים על אובדן הראיה כך כמעט וראיתי את כף רגלה מתחת למים המבעבעים. זה נמשך ונמשך ואז נזכרתי באישה היוונית ששרפה את התייר האנגלי שהתחיל איתה ונסוגותי, לא נגעתי בה יותר, לא חדרתי יותר את התחום שלה.
כשיצאתי מהמלתחות היא עמדה ביציאה עם בנותיה. משראתה אותי, שילחה את בנותיה קדימה, פנתה אליי, עיניה רושפות אש ירוקה, ושאלה אותי 'האם זה היה מכוון' היססתי ואז עניתי לה שכן. 'חשקתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך שם ליד המסעדה, שאפתי להרגיש אותך ויותר'. עניתי, מבלי לנסות ולעדן את הכוונות שהיו לי. 'לא היית צריך' היא אמרה לי בעוצמה, הסתובבה והלכה אבל הסומק שראיתי בפניה, יורד וכובש את צווארה, לא היה סומק של רוגז. הברק בעיניה היפות וצילו של החיוך בקצות שפתיה סיפרו לי את שביעות רצונה. הלכתי מאושר הביתה, צועד בצעד קליל והרבה חדווה בלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
