זהו זה... אהבות

לפני שיצאנו להליכה בדקתי את הטמפרטורות בחוץ וראיתי 12 מעלות למרות שהיה כבר שמונה בבוקר.  לבשתי עוד שכבה ויצאנו להליכה במסלול ההליכה הקבוע שלנו ביער.  המשעול ספוגי תחת כפות רגלנו.  נסורת העץ המרפדת אותו ספוגה במים בעקבות הגשם, קפיצית באורח מושלם להליכה וריצה.  אלו מסלולים שנועדו להחלקת שלג בחורף אבל גם בקיץ הם נפלאים כי היער סביב פשוט מושלם.   יום אחרי היו רק 5 מעלות והחלטתי שזה מעט מדיי עבורי.  ואז הטמפרטורות ירדו אל מתחת לאפס, טיפות טל קפאו על גג המכונית ולמרות שעם היום הטמפרטורות עלו ליום שמשי נפלא וקריר אין ספק שהקיץ בפינלנד, שר שיר מוות עונתי.

כל בוקר מתחיל בטמפרטורות נמוכות ונמוכות יותר.  רוחות של סתיו מנשבות כבר בעוצמה כל כך גדולה, נחושות לגרש את מעט הקיץ שהיה עד כה.  מכורבל במעיל חם, ישבתי בספריה מאזין לג'אז אבל גם המוסיקה השתנתה.  מוסיקה חורפית, כזו שמחממת את הנשמה, כזו שמאזינים לה בבאר חשוך וחמים, אש מרצדת באח וכוס של קפה טעון באלכוהול משובח.

הסתיו מגיע, החורף של חיי.  אני מרגיש בשיא הבשלות, מתקרב לזמנים בהם משתלט מעט רקב, מעט מוות של עוד שנה אחת.  אני לא יודע מה מביא את מה, האם יום ההולדת המתקרב הוא שמביא את הסתיו, או שמא הסתיו מביא עימו את יום ההולדת שלי.  סוף הקיץ, סוף ימי התענוגות והחגים, או שמא זה סתם עוד יום הולדת.  עוד יום הולדת אחד לרשימה שאני רגיל לספור תוך כדי שחייה, סופר בריכות, סופר שנים.  אולי. 

אני תוהה אם אעבור לפינלנד, האם אנפץ לתמיד את המיתוס שלי שפינלנד היא רק קיץ, שמים תכולים ושמש מרצדת על מי ים קפואים ומתוקים.  ימים חמים ולילות קרים.  ארץ של ירוק בלתי נגמר ושיבולים זהובות מחכות לקציר.  ארץ של קיץ וחרקים חוגגים את החום.  שפע ועושר של מה שחי, צומח, גדל ומשתולל בחדווה של התחדשות ויצירה.  אולי אם אחווה כאן חורף, תיגמר בי הפוביה מפני המוות והקור, אולי אראה את החגיגה של חותני שמחכה כל שנה לשלג ולסקי ולטיולים עם ילדים למדורת נקניקיות בעשרים מעלות שליליות.

אבל בעוד אני כותב, השמש שוב חזרה לביקור בינות העננים, הרוח שככה מעט והחיים שוב נראים יפים ומחייכים.  אז מי יודע מה קורה, אם זה הסתיו או כל הג'אז שהאזנתי לו, או השמש, או ימים מתקצרים עד שאחזור לחיים הרגילים...